שר האוצר משה כחלון הפיץ בשבוע שעבר את חוק ההסדרים שילווה את תקציב המדינה ל-2018-2017. בחוק, שמתפרס על פני כ-150 עמודים, יש שורה ארוכה של רפורמות.

חוק ההסדרים נולד כתקנות לשעת חירום במשבר הכלכלי של 1985. מאז הוא הפך לכלי מרכזי בידי האוצר להעברה מהירה של חוקים רבים בכנסת בבת אחת. המתנגדים טוענים שבמתכונת הזאת הוא מונע דיון מעמיק בחוקים חשובים.

כיוון שהאוצר מבין שהוא לא יוכל לאשר את כל סעיפי החוק, הוא נוהג להכניס אליו עזים – סעיפים שאין להם סיכוי לעבור - שמשמשות כרזרבות לפשרות. כלומר, כשיתחילו הלחצים שר האוצר ייתן לעזים לצאת מהחוק כדי להשאיר את הרפורמות שחשובות לו.

קחו לדוגמה את הסעיף שמדבר על הכנסת תחבורה שיתופית לישראל. הסעיף אמור לאפשר את פעילותה של אובר איקס בארץ, שעשויה לפגוע בנהגי המוניות. שר התחבורה ישראל כץ מתנגד לכך ולכן הסעיף צפוי לצאת מהחוק. גם הסיכוי ששר התקשורת וראש הממשלה בנימין נתניהו ייתן לאוצר להעביר את הסעיף שעוסק בהגברת התחרות באינטרנט, בניגוד לאינטרס של בזק, שנשלטת בידי מקורבו שאול אלוביץ', נמוך.

כתבי "כלכליסט" עמרי מילמן, ליאור גוטמן, רוני זינגר, רעות שפיגלמן, ספי קרופסקי ורחלי בינדמן צללו לתוך החוק כדי שתוכלו לדעת מה מסתתר מאחורי כל סעיף ומתי מדובר בעז.

בחרו פרק לקריאה