פערים תהומיים

פרויקט שכר הבכירים השנתי של "כלכליסט" חושף פעם נוספת את עומק הפערים בין מנהלי החברות הציבוריות לבין יתר העובדים שעובדים תחתם

דורון ברויטמן

קבוצת הבדיקה של פרויקט פערי השכר של "כלכליסט" היא החברות במדד ת"א־125 המעסיקות מעל 100 עובדים. מהן סוננו החברות הדואליות ששיטת הדיווח שלהן לא מאפשרת לחשב את הוצאות השכר הממוצעת לעובד.
סוגי החברות ומאפיינים ייחודיים חברות מסוימות העמידו בפנינו סוגיות מורכבות שחייבו אותנו לדון לעתים באופן פרטני בכל חברה. בתוך כך, נאלצנו לדון בסוגיות מספר העובדים, בונוסים ייחודיים, היקף המשרה, מידע לא מלא בנוגע להוצאות השכר, תחלופה של אנשי מפתח בכירים בחברה, התחשבות במענקי פרישה והדרך הנכונה לבחון חברות אחזקה.
ככלל הוגדר כי חברות אחזקה לא הובאו בחשבון במדגם אלא במקרים שבהם ישנה אחזקה בחברה פרטית מהותית. במצבים שבהם חברת האחזקה היא ציבורית, וגם החברות המוחזקות הן ציבוריות, הובאו בחשבון החברות המוחזקות בלבד.
חישוב הפער בוצע באופן הבא: תחילה נמצא בעל השכר הבכיר בחברה על פי תקנה 21. לאחר מכן חושבו כלל הוצאות השכר של החברה, כולל שכר הבכירים על פי תקנה זו. ברוב המקרים מדובר בחמשת המרוויחים הגבוהים בחברה אך לעתים מספרם היה גבוה מזה.
בשלב הבא חושבו כל הוצאות השכר של החברה על עובדים כפי שהם מופיעים בביאורים השונים בדו"חות הכספיים. בתוך כך הובאו בחשבון הוצאות השכר בעלות המכירות, עלות השכר תחת סעיף שיווק ומכירות, הוצאות שכר תחת סעיף מחקר ופיתוח והוצאות שכר תחת סעיף הנהלה וכלליות.
כלל הוצאות השכר בסעיפים השונים חוברו יחדיו ומהסכום הכללי הופחת שכר חמשת הבכירים. זאת בשל היעדר יכולת לחשב את השכר החציוני באותה שנה ומתוך מטרה לצמצם הטיות שיכולות לנבוע מערכים קיצוניים מדי.