חזרו לפרוייקט

הסתלקותו של השותף הטוב ביותר שהכירה ישראל ברשות הפלסטינית נתנה את האות לחמאס לחמם את הגזרה ולהשתלט על הגדה המערבית

 

זה קרה בלילה שבין מוצאי שבת ליום ראשון. רגעים מעטים אחרי שהראיס פרש לשנתו, הוא חש כאבים חזקים בחזה וזעק לעזרה. בתוך דקות הגיע לבית השרד צוות רפואי מיומן. "בינתיים הוא בסדר", אמר הקרדיולוג בתום ניסיונות החייאה ממושכים, "אבל הלב חלש מאוד. תרדימו אותו".

אנשיו של עבאס התלבטו אם לשלוח אותו לבית חולים בתל אביב או בעמאן. מתאם פעולות הממשלה בשטחים האלוף יואב מרדכי נתן אור ירוק להבאתו לישראל. כבר יותר משנתיים הוא הרהר ביום שבו תסתיים כהונתו של אבו מאזן, והנה הגיע היום. "שאלוהים ישמור עלינו ועליהם", אמר לעצמו ומיהר לעדכן את הרמטכ"ל גדי אייזנקוט.

בבית החולים ברמאללה נערכים להעברת הראיס לישראל, אבל אז מגיע לשם דוברו הנאמן נביל אבו רדיינה, חמוץ פנים כדרכו. הוא נוזף בעמיתיו. "לאלה שהרגו את אבו עמאר?! לעולם לא. יאללה, סעו לעמאן". הנוכחים שוב מתלבטים. מצד אחד, צודק אבו רדיינה, אין אמון בישראלים. מצד אחר, יש להם הציוד הרפואי הטוב ביותר. "אני סומך על הירדנים, יש להם רופאים מצוינים", אמר אחד מהם, וההחלטה מתקבלת.

האמבולנס חוצה בדהרה את גשר אלנבי לעבר בית החולים המלכותי. ראש לשכת המלך פאיז טראונה נשלח לקבל את השיירה. בשעה 4 לפנות בוקר מאבחנים טובי הרופאים במדינה אוטם בשריר הלב. עבאס מונשם. גופו נרגע, אבל הנתונים לרעתו. בן 82, מעשן כבד, לבו חלש. בימים הבאים הולך מצבו והסתבך, ובתום שלושה שבועות קורסות לאיטן מערכות אחרות בגופו. בישראל, בירדן, בקהיר, בעזה וברמאללה מבינים כולם שגם אם יצליחו הרופאים להצילו, הוא לא ישוב עוד לאיתנו.

 

אין מי שישליט סדר

למחרת בבוקר הצמרת הישראלית שוקעת בסדרת דיונים נמרצת. לכל ברור כי תם עידן הסדר הקיים — עשור כמעט, שבו עבאס היה לשותף הטוב ביותר שידעה ישראל בזירה הפלסטינית אי פעם. גופי הביטחון הפלסטיניים רדפו עושי צרות למיניהם: פעילי חמאס, ג'יהאד אסלאמי, בריונים שאיימו לצאת לפיגועי דקירה וסתם זורקי אבנים. יחד עם ישראל הם ריסקו את תאי חמאס במזרח ירושלים ובגדה. "מי יחליף אותו, ברגותי?", שואל בציניות שר הביטחון אביגדור ליברמן.

עוד באותו שבוע ניתן הסימן הראשון לעתיד לבוא. כוח של המשטרה הפלסטינית יוצא לעצור בריונים חמושים במחנה הפליטים בלאטה. עד מהרה מתלקח קרב יריות, שבו נהרגים שניים מאנשי הכוח ושלושה חמושים. בהלווייתם מושלכים בקבוקי תבערה לעבר ניידות המשטרה. השוטרים הורגים בטעות אשה מן האבלים. מהומות פורצות במחנה.

צה"ל מעלה כוננות. ואכן, יומיים לאחר ההלוויה מגיעה מכונית פרטית למחסום קלנדיה. נוסעיה משליכים שלושה בקבוקי תבערה. חייל נפצע קשה. בעזה מריחים הזדמנות. ראש הלשכה המדינית של חמאס אסמאעיל הנייה מורה לאנשיו לחמם את האווירה. "זאת אינה רשות שלטונית שדואגת לאזרחיה", הוא קורא, "זו הרשות לשיתוף פעולה עם ישראל". תא רדום של חמאס מצליח להוציא לפועל פיגוע התאבדות בחדרה. עשרה ישראלים נהרגים. לשב"כ זורמות ידיעות על תכנון לחטוף חייל. צה"ל מטיל סגר כללי על הגדה, אבל פועל פלסטיני שעבד באתר בנייה בפתח תקוה עולה על קו 66 לתל אביב ורוצח שתי נשים וגבר.

ממשלת ישראל מטילה למערכה את השיטות הידועות, אבל עומדת חסרת אונים מול מאות צעירים שיוצאים להתנגש עם חיילים, חוליות חמאס שהקיצו מתרדמתן ורפיון כללי ומבוכה במנגנוני הביטחון הפלסטיניים. גם בזרוע הצבאית של חמאס נעשות הערכות מצב. ראשיה דוחפים לסיום הרגיעה. עבורם זו הזדמנות לפגוע בישראל וברשות יחד. "נעשה אינתיפאדה, היהודים כבר יהרסו את הרשות", אומר יחיא סנואר, ממפקדי הזרוע.

 

רחפנים חוצים את הגבול

שעת ערב ליד מחסום ארז. שני פעילי חמאס מתקרבים במכוניתם לגבול. הם פורקים רחפן קטן מצויד במצלמה ונותנים לו פקודת המראה. בתוך חמש דקות הוא מגיע לאחד היישובים הישראליים שבגבול עזה ומתפוצץ ליד חבורת נערים, שסיימו אימון ריצה. שלושה נהרגים. חיל האוויר יוצא לפעולת תגמול לילית בעזה. ארבעה פעילי חמאס נהרגים ועוד אשה שחלפה ברחוב. חמאס מגיב במתקפת קסאמים על שדרות. גבר שיצא לתפילת מנחה נהרג. צה"ל פותח בסדרת גיחות נוספת בעיר עזה. בזרוע הצבאית של חמאס מוכרזת כוננות מלחמה.

שלוש שנים אחרי צוק איתן עזה בוערת, הגדה מדממת, וברמאללה אין מי שיגיד להמונים כי באלימות היהודים חזקים יותר. רבים סלדו מהראיס, מידו החזקה ומשלטון היחיד שהנהיג. עכשיו הם מתגעגעים אליו וליציבות המתסכלת ההיא.