"אנחנו נמצאים היום במשק במצב טוב, עם צמיחה גבוהה יחסית, אבטלה נמוכה, וגם ריביות נמוכות - שלאו דווקא אופייניות למשק בשיא מחזור העסקים", אומרת נגידת בנק ישראל קרנית פלוג בראיון ל"כלכליסט".

"תקופות של משק במצב טוב יכולות לעורר אופטימיות יתרה ביחס לכושר ההחזר העתידי", היא אומרת, "בתקופות כאלה, חברות רואות בפניהן ביקושים, לאנשים יש תעסוקה והשכר עולה. הסיכון הוא שבתקופות כאלו יינתנו הלוואות בעייתיות. מי שלא חווה משבר פיננסי הרבה מאוד שנים לוקח בתקופות טובות את היציבות כקצת מובנת מאליה. וזה עשוי להיות סיכון. באופן כללי ליציבות אין לובי, במיוחד בתקופות טובות. לכן, אחד הנושאים שיש לנו אחריות גדולה לגביהם זה להיות הלובי של היציבות - גם כשכולם חושבים שהיא מובנת מאליה".

את מרגישה שמשרד האוצר רואה את החשיבות של היציבות, כמו שאת מדגישה אותה?

"מטבע הדברים הבנק המרכזי, שאחד היעדים שכתובים לו בחוק זה לתמוך ביציבות הפיננסית, שם על הנושא הזה משקל בחשיבה ובהחלטות. זה לא מקרה שבנק ישראל, כמו בנקים מרכזיים בעולם, הוא זה שכותב את דו"ח היציבות הפיננסית ומי שמנסה להציף בפני הציבור את הנושא הזה".

את מרגישה שאת מקבלת אוזן קשבת ותמיכה מכיוון הממשלה?

"כפי שאמרתי, ליציבות אין לובי. מטבע הדברים, מערכות פוליטיות פחות נוטות להתמקד בנושא היציבות, כי זה סיכון שנתפס כמשהו שעלול להתרחש בטווח הארוך. ככל שזה מתנגש עם שיקולים אחרים, באופן טבעי המשקל שמערכות פוליטיות נותנות לנושא היציבות קטן יותר מזה שנותנים לו גופים שיש להם את החובה והזכות להסתכל לטווח ארוך".

זו הסיבה, מוסיפה פלוג, לכך שבמדינות המפותחות עצמאות הבנק המרכזי נשמרת בקפידה. אצלנו, היא מזכירה, העצמאות הזו חוזקה בחוק בנק ישראל החדש, שנחקק אחרי המשבר הפיננסי.

"היתה תחושה שאנחנו בעיצומה של
התרחשות מאוד חריגה ואינטנסיבית"

בדיעבד, הרגע שציין את תחילת המשבר הפיננסי היה חילוץ החירום שקיבל בנק ההשקעות האמריקאי בר סטרנס במרץ 2008. גם בבריטניה נקטו באותה תקופה פתרון דומה, אחרי קריסת בנק נורת'רן רוק. פלוג מספרת שבבנק ישראל היו ערים לאירועים האלה, "אבל אז ההערכה עדיין לא היתה שהמשבר יתגלגל למה שהיה בסופו של דבר". כשאנחנו מבקשים ממנה לחזור לחוויות שלה מימי המשבר, היא מספרת על הימים שאחרי קריסת בנק ההשקעות ליהמן ברדרס, בספטמבר 2008.

"היתה תחושה שאנחנו בעיצומה של התרחשות מאוד חריגה ואינטנסיבית. בישראל, הרבה מהנטל של הטיפול בהשלכות המשבר

הוטל על בנק ישראל והמדיניות המוניטרית שלו", היא מספרת, "היו המון דיונים אינטנסיביים ביותר שבסופו של דבר באו לידי ביטוי בסדרת הפחתות ריבית דרמטיות בתקופה מאוד קצרה. מ־4.25% ערב המשבר, בספטמבר 2008, ל־0.5% באפריל 2009. הכל נעשה ברצף ארוך של דיונים, כולל שתי הפחתות שלא במועד הרגיל, ומספר הפחתות בהיקף חריג של חצי או שלושת רבעי אחוז. הרגשנו את הדרמה בדיונים, שהיו מאוד ארוכים והוחלט בהם לעשות דברים שלא במסגרת 'עסקים כרגיל'.

"באותה תקופה הממשלה היתה בעצם ממשלת מעבר, כך שהיכולת שלה לנהל מדיניות תקציבית אקטיבית היתה די מוגבלת. היא נוהלה לפי משטר של 1 חלקי 12 מתקציב 2008. לכן, בניגוד למדינות אחרות שגיבשו אז חבילות תמרוץ פיסקליות, אצלנו זו לא ממש היתה אופציה.

"מובן שההנהגה של סטנלי פישר (נגיד בנק ישראל דאז, א"פ וע"מ), עם כל הניסיון והידע שלו, היתה גורם שמאוד השרה ביטחון. גם בקבלת החלטות בתוך הבנק, אבל היתה גם תחושה שהוא מצליח להשרות תחושת ביטחון בציבור. זה סייע להרגיע את המצב ואיפשר לנו לקבל החלטות מאוד דרמטיות ומאוד מהירות באותה תקופה סוערת".

​

"אף פעם לא תהיה לך כל התמונה, ואם תחכה לה
כנראה תפעל מאוחר מדי"

מה למדנו מהמשבר? פלוג מפרטת שלושה לקחים עיקריים. "איזשהו משבר יגיע מאיזשהו כיוון, גם אם אתה לא יודע מתי ומאיפה. אז קודם כל, ככל שאתה יותר מוכן למשבר, כך הפגיעה תהיה מתונה יותר. והזמן להכין את עצמך אליו הוא בתקופות רגילות, בתקופות טובות". הדים ללקח הזה אפשר היה למצוא בדו"ח בנק ישראל בשבוע שעבר, שבו הזהירו כלכלני הבנק שגורמים חד פעמיים כמו מכירת מובילאיי סייעו בשנתיים האחרונות לשלוט על הגירעון, שעלול לזנק כשתגיע ההאטה.

"לקח שני הוא שבזמן משבר צריך לפעול חזק ומהר, כמו שפעלנו במדיניות המוניטרית אז. גם כשאין לך את התמונה כולה, אתה צריך לפעול על סמך הידע והניסיון המקצועי שלך. כי אף פעם לא תהיה לך את כל התמונה ואם תחכה לה כנראה תפעל לאט מדי ומאוחר מדי.

"את הלקח השלישי אני לוקחת מניסיון של אחרים, והוא שצריך להסתכל על כל חלקי המערכת הפיננסית. משבר שמתחיל באיזשהו חלק של המערכת יכול להתגלגל במהירות לפגיעה מערכתית רחבה. את זה ראינו יותר במקומות אחרים, אבל גם אצלנו במידה פחותה".

לדברי פלוג, במבט לאחור ישראל נכנסה למשבר במצב טוב. "היינו אחרי כמה שנים של גירעונות קטנים, עם ירידה מתמשכת במשקל החוב ביחס לתוצר. המערכת הבנקאית היתה שמרנית ויציבה, מפוקחת בצורה מאוד הדוקה ולא היו בה נכסים מאוד מורכבים או איגוח מתוחכם כמו שהיה למשל בשוק ההון בארה"ב. שוק המשכנתאות היה שמרני, היה חיסכון גבוה יחסית של משקי הבית ורמות המינוף היו נמוכות. הנתונים הללו עזרו לעמידות של המערכת בזמן המשבר".

על כל אלה מוסיפה פלוג את אמינות המדיניות המוניטרית, את הגמישות בשוק העבודה וגם את יתרות המט"ח שבנק ישראל החל להגדיל ערב המשבר. "כל הדברים האלה בעצם הביאו אותנו לכך שבזמן המשבר המשק היה מאוד עמיד. במובן מסוים היה לנו מזל שהמשבר, שעיתוי פריצתו כמובן לא היה תלוי בישראל,  הגיע אחרי כמה שנים טובות של צמיחה גבוהה. למגזר העסקי, לחברות, היו כריות ביטחון והם היו יכולים לעמוד בקלות יחסית בפגיעה שבאה כתוצאה מהמשבר".

"עליית הפופוליזם היא סיכון"

כשמדלגים עשר שנים קדימה, אל ימינו אנו, פלוג מצביעה על כמה הבדלים במצב המשק, ובהם אופי המגזר הפיננסי. "המערכת הפיננסית היום מבוזרת יותר, והמגמה הזאת מתחזקת. לכן, חשוב במיוחד להסתכל על כל המערכת ולנטר את כל החלקים שלה. זה אגב התפקיד המרכזי של הוועדה ליציבות פיננסית, שאני שבה ומזכירה את הצורך להשלים את החקיקה להקמתה, אבל זה עדיין לא קרה".

הזכרת שנכנסנו למשבר 2008 במצב טוב. בשנים האחרונות משקי הבית לקחו הרבה הלוואות, ולא רק משכנתאות. המשק, כולל משקי הבית, ערוך להתמודד עם עוד משבר?

"קודם כל, יש מיתון מסוימת באשראי של משקי הבית בשנתיים האחרונות. וגם כשרואים את המינוף של משקי הבית בהשוואה למדינות אחרות, הוא עדיין משמעותית יותר נמוך. אז כשאני מסתכלת על הנתון המצרפי, הבעיה במאקרו לא מאוד מטרידה. אבל צריך להסתכל כמובן לא רק על הנתון המצרפי, אלא גם על התפתחות האשראי לפי יכולת ההחזר. וכשאנחנו מסתכלים על משקי הבית בעשירונים התחתונים, שיעור יותר קטן מהם נוטל אשראי. אבל עבור אלה שכן נוטלים אשראי - הוא בהחלט גבוה ביחס להכנסות. ושם צריך להדגיש את החשיבות, גם מצד משקי הבית, שכאשר הם עושים את ההערכה של כושר ההחזר שלהם, צריך לעשות אותה בצורה שלוקחת בחשבון שהיום אנחנו בתקופה מאוד טובה - וזה לא בהכרח יהיה המצב בעתיד".

אל תקחו הלוואות שלא תוכלו להחזיר?

"בדיוק".

לסיום, אנחנו רואים בעולם ניצנים של מלחמת סחר, בוחרים זועמים בהרבה מדינות. יכול להיות שבאיזשהו מקום המשבר עדיין לא נגמר?

"אני לא יודעת אם הייתי מתייחסת לזה כאל המשך ישיר למשבר, אבל אני חושבת שעליית הפופוליזם במדינות שונות, שהביאה למדיניות שעשוייה לגרום למשל להגבהת חומות הסחר, היא בהחלט סיכון. הצעדים הקונקרטיים שננקטו עד עכשיו הם עדיין יחסית מצומצמים. אבל ככל שתתפתח מלחמת סחר ויוטלו מגבלות בהיקפים משמעותיים, אין ספק שזה יפגע במשק העולמי כולו ובוודאי במדינות קטנות ופתוחות כמו ישראל, שהשגשוג שלהן נשען גם על סחר חופשי ועל צמיחה בסחר העולמי".