גלי ההדף
עדיין מכים
יו"ר בית הנבחרים ננסי פלוסי חותמת על חבילת החילוץ לבנקים ב־3 באוקטובר 2008
הכלכלה הישראלית
פתאום טייקון זו מילת גנאי
יש מי שמייחסים את נפילת הטייקונים הישראלים למשבר הסאב־פריים. רבים מאלו שכונו בעבר "בכירי המשק" התרסקו בעשור האחרון, אבל רק קריסתם של לב לבייב ומוטי זיסר היתה קשורה באופן ישיר למשבר. נוחי דנקנר בכלל זכה לשבחים על כך שאי.די.בי נכנסה למשבר מצוידת במזומנים, ובמקרה של אליעזר פישמן הבנקים מודים כיום שהוא בכלל פשט רגל כבר ב־2006.
זה כמובן לא אומר שהמשבר לא נתן את אותותיו בשוק ההון הישראלי. ההשפעות שלו זעזעו את היסודות של הבורסה בתל אביב והשלכותיו ניכרות גם בימים אלו. בזמן אמת, המשבר זרע פחד שגרם לציבור למשוך את כספו מקרנות הפנסיה, גם במחיר של קנסות של עשרות אחוזים - ומדדי מניות בולטים איבדו כמחצית מערכם בשנה אחת.
אבל את ההשפעה האמיתית בוחנים לאורך זמן. הטראומה של הציבור מהמשבר היתה בין הגורמים המרכזיים שהביאו את ראש הממשלה בנימין נתניהו להודיע באוקטובר 2010 על הקמת ועדה לבחינת הריכוזיות והגברת התחרותיות במשק. המשבר, בשילוב עם המחאה החברתית של קיץ 2011, הביאו לכך שהמילה "טייקון" הפכה מתואר נכסף, מושא חלומותיו של כל איש עסקים, למילת גנאי.
את ההשפעה הגדולה ביותר של משבר האשראי על שוק ההון הישראלי קשה לכמת. הטלטלה העזה הורידה בחדות את מפלס היהירות של המנהלים הבכירים בענף. במקומה, הם זכו לקורטוב צניעות וענווה, שנוכחותם קריטית לשוק הון בריא.
יניב רחימי
היורו
המשבר ניפץ
את חלום האיחוד
עד 2009, אז היכה המשבר הפיננסי בחופי היבשת, מטבע היורו סימל את החלום על ארצות הברית של אירופה. אבל אז התגלו השברים. המטבע האחיד כבל את המדינות שספגו את הפגיעה הקשה ביותר מהמשבר, בעיקר אלו שבדרום היבשת, לשער חליפין שהתאים למדינות חזקות כמו גרמניה. צעדי הצנע שכפה עליהן האיחוד רק החריפו את הבעיה.
עשור אחר כך, גוש היורו מתאושש ואפילו צומח. אבל הפצעים רחוקים מלהגליד. השנאה כלפי האיחוד תרמה להצלחה של מפלגות בדלניות כמו חמשת הכוכבים האיטלקית, שהפכה לגדולה במדינה בחודש שעבר. משבר הפליטים ליבה עוד יותר את האש והוליד מפלגות כמו אלטרנטיבה לגרמניה הימנית קיצונית, השלישית בגודלה בבונדסטאג.
כמעט 20 שנה אחרי שהושק, נראה שלידתו המוקדמת מדי של מטבע היורו יצרה אירופה שסועה ופצועה. ואולי הכול היה ידוע מראש. בסוף המאה הקודמת התקשו מדינות היורו להגיע להסכמה על המונומנטים שיעטרו את השטרות החדשים. בסוף הם קושטו באיורים של מבנים דמיוניים, בסגנונות בנייה שמזוהים עם אירופה. הגישה הזו מספיקה אולי כדי לעצב שטר, לא כדי לעצב יבשת.
רן אברמסון
דור ה–Y
הדור האבוד משלם את המחיר
כולם נהנים להשמיץ את בני דור ה־Y. אומרים עליהם שהם עצלנים, תלותיים, תינוקיים, לא יודעים להתמיד, כרוכים אחרי הסינר, חשבון הבנק והבית של ההורים. אבל לא הכל באשמתם. בני הדור הזה, שנולדו בשנות ה־80 ובתחילת ה־90, סיימו את לימודיהם האקדמיים פחות או יותר כשהמשבר של 2008 פרץ. הם משלמים, וימשיכו לשלם גם בעשורים הבאים, את המחיר.
בסדרת מחקרים שהובילה, בדקה פרופ' ליסה קאהן מבית הספר לניהול של אוניברסיטת ייל מה קורה למצטרפים לשוק העבודה בשני העשורים שלאחר סיום הלימודים. קאהן גילתה שאלה שהצטרפו בתקופות של כלכלה חלשה הרוויחו פחות מאלה שהצטרפו כשהכלכלה היתה חזקה. זה ברור. העניין הוא שהפער הזה הצטמצם רק כעבור 20 שנה. בממוצע, אפילו אחרי 15 שנה, אנשים שהחלו לעבוד בתקופות חלשות הרוויחו 2.5% פחות. במקצועות מסוימים עמד הפער על 20%. לפי ממצאים ראשוניים של קאהן ועמיתיה, במקרה של בני דור ה־Y, האפקט הזה היה גדול "מזה שציפו לו על סמך מחקרים קודמים".
קרן צוריאל הררי
מחאה נגד עיקול בתים באוהיו, ארה"ב. היצע הדיור לעשירים דווקא גדל
שוק הדיור האמריקאי
אין מקום לעניים
ההיצע של דיור בר־השגה מתכווץ, מחירי הבתים מטפסים, איכות הגימור מידרדרת והם גם קטנים יותר. לא מדובר כאן על פרויקטי מחיר למשתכן בראש העין, בנווה שמיר או בגליל ים. כך נראה חלום הבית האמריקאי, עשור אחרי שמשבר הסאב־פריים הפך אותו לסיוט עבור רבים כשהזניק את היקף העיקולים בארה"ב ב־81% וזרק מיליוני אנשים לרחוב.
לפי מחקר של חברת הנדל"ן טרוליה (Trulia), בשנה החולפת זינק המחיר החציוני של נכסים המוגדרים בארה"ב כבית ראשון - קטגוריה הכוללת גם בתים בני כמה שנים - ב־9.6%. לשם השוואה, מחירם של נכסי יוקרה עלה ב־5.2% והמחיר ששילמו משפרי דיור עלה ב־7.5%.
ברבעון הראשון של 2018 התכווץ ההיצע של בתים צנועים בארה"ב ב־14.2% בממוצע, בהשוואה לרבעון המקביל ב־2017. בבתים היוקרתיים, לעומת זאת, נרשם זינוק של 13% במלאים.
וכמו בביצת הנדל"ן שלנו, גם באמריקה צריך היום יותר משכורות כדי לקנות בית ראשון. מי שרכש בית קטן וטעון שיפוץ הקדיש לזה בממוצע 41% מההכנסה הפנויה. הריבית על המשכנתאות, שצפויה להוסיף ולטפס השנה, רק תקצין את המצב. לעומת זאת, מי שרכש לעצמו בית רחב ידיים מטופח הפריש לשם כך רק 15% מההכנסה הפנויה. הפער העצום הזה נובע, כמובן, לא רק ממחירי הבתים, אלא גם מהתהום הפעורה בין רמות ההכנסה של הרוכשים בשתי הקטגוריות.
בהתבוננות על שש השנים האחרונות, מאז התחילה טרוליה לנטר את הנתונים, המלאים של בתים ראשונים צנחו ב־48% והמחירים זינקו ב־57% . וזה אומר שהמוכרים יוכלו לזלזל עוד יותר בקונים מעוטי ההכנסה - ולמכור להם פחות עבור יותר. האוכלוסיות החלשות כבר התנפצו אל מול חלום הבית והגינה לפני עשור, וכיום החלום הזה אפילו יותר בלתי מושג.
כך, עשור אחרי המשבר, הדשא באמריקה כבר פחות ירוק, הגדר פחות לבנה ודלת הכניסה החורקת רחוקה מתמיד. כמו אצלנו, רק בהרבה יותר גדול.
תמר טוניק
אוקיופיי וול סטריט
המחאה האופטימית הוחלפה בטראמפ
המפגינים שהתאספו בזוקוטי פארק בניו יורק בסוף 2011 לא ידעו שהם מתחילים את תנועת אוקיופיי וול סטריט. שלוש שנים אחרי התמוטטות ליהמן ברדרס וחילוץ בנקים שהיו גדולים מכדי ליפול, המפגינים הבינו שכמעט הכול בלוף. גם אם תעבוד הכי קשה שאתה יכול ואחר כך תגביר - רוב הסיכויים שתמצא את עצמך בדיוק באותו מקום. זה לא אתה שזזת, אלו רק הצללים על דופן המערה.
התובנה הזו התפשטה. 1% מהאוכלוסיה מחזיק בכמות חסרת פרופורציות מההכנסות ומהכוח ודואג שהמצב לא ישתנה. הילרי קלינטון הבינה את זה בבחירות לנשיאות ארה"ב ב־2016, כשהודתה ש"המגרש מוטה לטובת אלו שבראש הפירמידה". דונלד טראמפ הבין את זה כשהשתמש בסיסמה "לייבש את הביצה". קלינטון הפסידה, בין השאר מכיוון שהיא מזוהה עם האליטות הפיננסיות שהטו את המגרש.
אם אוקיופיי וול סטריט היא תוצאה של ההבנה שהאי־שוויון הקיצוני מובנה בתוך הקפיטליזם האמריקאי, איך תיראה ההבנה שאת המנגנון הזה אי אפשר לשנות, אולי רק להרוס? ייתכן שהתשובה יושבת כעת בבית הלבן.
רן אברמסון
מחאת אוקיופיי וול סטריט בניו יורק. מה עושים אחרי שמבינים שאי אפשר לשנות את המנגנון?
עורכים: אורי פסובסקי ושלומית רביד
עריכה: עמרי רוזן
עיצוב: נעם תמרי
צילומים: אי.פי, אי.פי.אי, אי.אף.פי, רויטרס, בלומברג, אלכס קולומויבקי, יואב גלאי
