​

יעל שרר

פועלת לשיפור חוויית הקליטה לנפגעי תקיפה מינית בבתי החולים

​

בת 35, פעילה בעמותת "אחת מתוך אחת", ומייסדת מיזם "רחוב משלה". מתפרנסת מהרצאות

​

שותפים ותורמים: עמותת "אחת מתוך אחת"

הפעילה שדואגת לשיפור
קליטת נאנסות בבתי חולים

הפיה הטובה של נפגעות האונס

בבית הקפה התל־אביבי אלבי, מוקד לפעילות חברתית ופוליטית, יעל שרר (35) היא סלבריטאית: אנשים פונים אליה, מציגים את עצמם ולוחצים את ידה בחום, נרגשים מנוכחותה של האקטיביסטית הפועלת למען נשים בפרט, ואוכלוסיות מוחלשות בכלל. שרר, שנולדה עם חוש צדק מפותח וסף רגישות נמוך לעוולות חברתיות, היא גם בעלת סיפור חיים לא פשוט — כקורבן התעללות מינית מצד אביה, שאותו חשפה בסרט תיעודי ("כביסה מלוכלכת").

את הרגישות הגבוהה מנתבת שרר לאינספור עיסוקים ופעולות. כיום, למשל, היא סגנית יו"ר וחברת ועד בעמותת "אחת מתוך אחת"; מייסדת המיזם "רחוב משלה", שם היא פועלת להשגת איזון בין גברים ונשים בשמות רחובות; וגם מייסדת־שותפה של דף הפייסבוק הפמיניסטי־הומוריסטי "כבוד של גבר", שמשתמש בממים כדי להבהיר את האבסורד הטמון בהערות סקסיסטיות. למחייתה היא מעבירה הרצאות: חלקן יחד עם הקרנת הסרט שלה; חלקן על המעבר מפגיעה פרטית לפעילות ציבורית; וחלקן נוגעות להחלטת האו"ם 1235 העוסקת בשילוב נשים במוקדי קבלת החלטות בנושא שלום וביטחון, ובהן היא מספרת על נשים שפעלו לפתור סכסוכים מדיניים קשים.

​

הפרויקט המרכזי המעסיק את שרר בשנים האחרונות הוא שיפור חוויית הקליטה של נפגעות ונפגעי אלימות מינית בבתי החולים, ושיפור סיכוייהם להצליח בתביעה נגד התוקף. לאחרונה, לאחר שפנתה לנשיא ריבלין ובהתערבותו, הוחלט כי ראיות הנאספות מקורבנות יישמרו שנה, ולא שלושה חודשים כפי שהיה נהוג. "אני שואפת שישראל, מעצמת ההייטק, תהיה גם מעצמה פורנזית", היא אומרת, "שלא נשמע 'זו מילה שלך מול מילה שלו, כי הראיות הלכו לפח'. זה ישנה את החקיקה והענישה בעבירות המין".

"רציתי שנוסיף לערכה דובי. זה בסך הכל דובי, אבל ההימור שלי הוא שנגלה שזה מפחית את מספר ההתאבדויות והאשפוזים""בזמן שלמדתי על חדרים אקוטיים (לקליטה ראשונית של נפגעי תקיפה מינית) וערכות פורנזיות, קראתי המון על הנושא, ולאט־לאט התרחבתי גם לנושאים שכנים, כמו מה מפחית טראומה ולמה היא מתפתחת", היא מספרת. "במסגרת הזו נחשפתי ל'קופסה הפינית'. כל מדינות סקנדינביה נחשבות לנאורות וסוציאליסטיות, ועדיין באופן דרמטי, בפינלנד יש פחות מקרי מוות בעריסה ודיכאון אחרי לידה. מתברר שבפינלנד, כבר עשרות שנים, מעניקים לכל יולדת קופסה עם כל הדרוש לתינוק בשנתו הראשונה. כשהאם מרגישה בטוחה שיש לה הכל, התסכול שלה פוחת, והיא פחות מועדת לטלטל את התינוק.

"זה העלה לי רעיון. ניגשתי למשרד הבריאות וביקשתי שנעשה קופסה ישראלית, ערכה לכל מי שמגיע לחדרים אקוטיים אחרי פגיעה מינית, שיהיו בה הוראות למי לפנות לטיפולי המשך בנושא איידס או לטיפול נפשי, כתובות וטלפונים של מרכזי סיוע, מגבונים, נייר טואלט, חטיף אנרגיה, מים, שמפו, תחתונים חד־פעמיים, הוראות לנטילת תרופות, תיקייה עבור תוצאות הבדיקות. וצריך להוסיף דבר נוסף לקופסה: מחקר אמריקאי שבדק הישרדות של ילדים בטיפולים כימותרפיים, מצא שילדים שקיבלו דובי לפני הטיפולים שרדו יותר מאלה שלא קיבלו. התחושה שאתה לבד גוזלת המון אנרגיות. נכון, זה בסך הכל דובי, אבל ההימור שלי הוא שנגלה עוד 20–30 שנה שזה מפחית את כמויות ההתאבדויות והאשפוזים, שנגלה יותר שרידה של גברים ונשים. תהיה נטילה נכונה של התרופות, הפחתה של הידבקויות במחלות מין, אנשים ייצאו עם פחות פוסט־טראומה, אנחנו נראה פחות התאבדויות. במשרד הבריאות אמרו שהם בעד זה. אני יודעת שזה נשמע פעוט, אבל נגלה שכמו הקופסה הפינית, זה יציל חיים".

רוני דורי

צילום: תומי הרפז