עוזרים לציבור הדתי לסגור את הפער בשוק העבודה

פרנסה 
ברוך השם

הציבור הדתי לזרמיו, ובייחוד זה החרדי, עובר בשנים האחרונות מהפכה שקטה אבל מרחיקת לכת. ההיפתחות לשוק העבודה, לצבא ולהשכלה הגבוהה, איטית ככל שהיא נדמית, מעודדת את החרדים לסגור פערים חברתיים, כלכליים וטכנולוגיים מול הציבור הכללי — וכל זאת בלי לוותר על אורח החיים הדתי ועל הצביון הקהילתי הייחודי. הנה שני חלוצים שלוקחים חלק במהפך הזה.

 

​

אביגדור רבינוביץ' | עבודה שחורה

"לחצו שאפסיק, אבל המשכתי"

אביגדור רבינוביץ', חרדי שהתחנך במסגרות חרדיות באופקים ובירושלים, הקים לפני ארבע שנים את "עבודה לחרדים", פלטפורמה חינמית שנועדה להנגיש משרות לחרדים ולהפגיש בין מחפשי עבודה ובין מעסיקים. "גדלתי באופקים, למדתי בחדר ובישיבה קטנה, המשכתי לישיבה גדולה, ואחרי שש שנים עזבתי וחיפשתי עבודה", מספר רבינוביץ'. "הרגשתי שאני רוצה ליצור, ליזום, לעבוד וללמוד. לפני חמש שנים הקמתי בירושלים את 'זולה על הגג', מקום לאנשים כמוני, שעזבו את הישיבה ומחפשים מפגש חברתי שבו אפשר לשיר שירי תורה וליהנות מהופעות של מוזיקאים חרדים. עברו שם אלפי צעירים, וראיתי שרבים מהם חיפשו עבודה. הבנתי שאין להם פלטפורמה שמדברת את השפה שלהם. כשחרדים נכנסים לאתרי חיפוש העבודה של הציבור הכללי, הם מאבדים את הידיים והרגליים; וגם המעסיקים שמשתמשים באתרים האלה לא פונים אלינו. אז הקמנו אתר שמותאם לבחורים חסידים, וגם פתחנו קבוצות ווטסאפ שמעבירות מידע על משרות".

עד עתה נרשמו אצלם 3,000 מעסיקים המחפשים עובדים בתחומי האדמיניסטרציה, השיווק, הגרפיקה וההייטק, וכעשרת אלפים מחפשי עבודה בתחומים אלה — רובם ככולם גברים חרדים. "להעלות את האתר עלה כמה עשרות אלפים שקלים", הוא מספר. "היום זה קצת התאזן: גופים גדולים וחברות גדולות משלמים על גיוס, מחפשי העבודה והחברות הקטנות לא משלמים". העמותה מעסיקה כיום שני עובדים בתשלום ועשרה מתנדבים.

"יש לאתר השפעה חיובית: לפני חמש שנים הקהילה שלנו היתה מסתכלת בצורה מוזרה על מי שיוצא לעבודה, היום זה כבר לא כך. רואים צמיחה בנתוני העבודה של החרדים. אבל אני לא בהכרח מקבל מחיאות כפיים; היו רבים שלא התלהבו שפתחנו אתר שמקדם יציאה לעבודה. קיבלתי דרישות להוריד פרופיל, להפסיק. אבל זה משהו שאני מאמין בו".

נראה שרבינוביץ' מתכוון רק להרחיב את הפעילות שלו: הוא השלים בגרויות ולומד מדע המדינה באוניברסיטה הפתוחה. "מעניין אותי להשפיע על המרחב הציבורי", הוא אומר, ומספר בגילוי לב על הקשיים. "נורא קשה היה לי להשלים פערים במקצועות כמו אנגלית ומתמטיקה, נושאים שלא למדתי כילד. יותר מ־50% מהחרדים שהולכים ללימודים גבוהים נושרים בשנה הראשונה". על הרקע הזה הוא מפעיל זה שנתיים את English Class, מיזם של לימודי אנגלית לילדים. "בשבילי ללמוד אנגלית בגיל 23 היה מאוד קשה, אז אני מנסה להקל על ילדים חרדים. אנחנו מלמדים את השפה מהאי־בי־סי. זה התחיל כיוזמה קטנה, עם 100 תלמידים, והיום יש לנו 950 ילדים. גם זה עונה על הצרכים והשינויים בחברה החרדית".

ישעי צביאל־לוביץ' | כיפת עץ

"לוקחים אחריות במרחב הציבורי"

ישעי צביאל־לוביץ' בא מהציונות הדתית, אבל עמותת "ירוק עכשיו", שבה הוא אחראי לניהול החינוך והקהילה, עוסקת גם בציבור החרדי. אל העמותה, הפועלת 13 שנה ומקדמת אכיפה סביבתית במישור המשפטי, הגיע בטעות: "למדתי בישיבה תיכונית בירושלים, גדלתי בגוש עציון. בכיתה י"ב עשיתי של"ף (תוכנית שבמסגרתה תלמידי תיכון עוברים ללמוד את כיתה י"ב בעיירת פיתוח — ר"ק) בבית שאן, עם פוקוס על התנדבות וחונכות לילדים. הגעתי מגוש עציון, הסולתה והשמנה של הציונות הדתית, ופגשתי בפערים חברתיים, בניכור בין עדתי. זאת היתה חוויה מאוד משמעותית, ואחריה החלטתי למצוא פרויקט משימתי, בניגוד לחברים שהלכו לישיבות הסדר. הלכתי לשנת שירות כמדריך טיולים בחברה להגנת הטבע. בשנה הזאת עשיתי 300 ימי טיול: בבוקר הדרכתי ילדים, אחר הצהריים משפחות, ובסוף היום טיול לילי. סיימתי את השנה עם שברי מאמץ, אבל גם יצא לי להכיר מגוון של אנשים. רק אז הלכתי לישיבה והתגייסתי לצבא.

"כשהלכתי לחברה להגנת הטבע, נפתח לפניי תחום האקולוגיה ומשם הגעתי ל'ירוק עכשיו'. היום הציבור הדתי־לאומי חשוף לזה, בעלוני השבת בבית הכנסת יש כתבות על מיחזור, התחממות גלובלית ואפילו צמחונות, אבל לפני 18 שנה הסתכלו עליי כעל חייזר. אמרו 'הבאת רעיונות מוזרים מתל אביב?'.

"בעמותה זיהינו שבחברה החרדית התחום הסביבתי לא קיים: משתמשים בכלים חד־פעמיים, אין מיחזור, פשקווילים זרוקים ברחובות, אין הפרדת פסולת, אין לקיחת אחריות על הנראות של השכונה. אבל מי שמכיר את הציבור החרדי מבין שהוא עובר שינוי ומתחיל לקחת אחריות על המרחב הציבורי, אז הקמנו גינה קהילתית בשכונת שערי חסד בירושלים. היו שם הררי זבל. הוצאנו לשם ילדים שרגילים ללמוד עד חמש אחר הצהריים, והם החזיקו מכוש, הובילו את הזבל עם מריצות, שתלו ועבדו, והיום המקום ירוק ושופע.

"עוד פעילות שעשינו היא בעיר החרדית אלעד: היא מוקפת יערות, ואחד הדברים שצעירים שם אוהבים לעשות זה להדליק מדורה ביער ולראות כבאים באים לכבות אותה. אנחנו מחנכים אותם שלא לעשות את זה, וגם שהיער אינו מקום מאיים. בביתר עילית, גם היא עיר חרדית, אנחנו מלווים את אגף החינוך כדי להשיג מימון לפעילות חינוכית סביבתית, להיכנס לבתי ספר, לגנים.

"הקונספט שלנו הוא לקחת אנשים מהמגזר ולהכשיר אותם כך שיוכלו להדריך את הציבור החרדי. אנחנו מנסים לגדל את השינוי מבפנים, כיוון שכך הוא יהיה יסודי יותר. בינואר פתחנו קורס מדריכי טיולים ראשון לגברים חרדים, עם תו תקן של משרד החינוך. המטרה הבאה היא להקים בית ספר שדה חרדי. השאיפה היא להבהיר שלטיול עצמו, לידיעת הארץ, יש ערך. זהו חינוך דרך הרגליים, וזה חלק מהמהפכה בציבור החרדי".

רותה קופפר

צילום: אלכס קולומויסקי

 

לעמוד הבית

