ההייטקיסטיות שהפכו את לימודי התכנות לנשק הסודי במאבק על שוויון והעצמה נשית

מהנדסות מהפך

ההייטק הוא אחד ממנועי הצמיחה המרכזיים של ישראל, וככזה השכר הממוצע לשכירים בו הוא מהגבוהים במשק. אבל כיוון שנשים הן מיעוט בענף, וגם מקופחות בשכרן, הענף משמש גם אחד המנועים המרכזיים לאי־שוויון בין גברים ונשים. חברת ההשמה אתוסיה פרסמה אשתקד נתונים שסיכמו את מצבן של הנשים בענף ב־2016, ולפיהם שיעור המתכנתות בהייטק הוא 22% (אפילו בדור הצעיר של ילידות שנות ה־90 שיעור המהנדסות הוא רק 37%); בדרגי הניהול, רק 15% הן נשים. על פי נתוני אתוסיה, נשים מופלות לרעה בשכרן בכל התפקידים — גם בכאלה שבהם ייצוגן שווה לזה של הגברים, כמו ניהול שיווק ובדיקות תוכנה, ואפילו בתחום ניהול משאבי אנוש, שבו יש להן רוב. האי־שוויון הזה הניע את היזמת רות פולצ'ק ואת הסטודנטית יסמין דנסקי לבנות תוכניות ללימוד תכנות לנשים ולנערות, מתוך הבנה שהגדלת חלקן בענף תוביל גם להעלאת שכרן, ובהמשך לצמצום הפערים בין גברים ונשים גם בשדות אחרים.

 

​

רות פולצ'ק | she codes

"השינוי שחוללנו בהייטק רק יגבר"

אם מטרתו של הפמיניזם היא למסד זכויות לנשים מבחינה פוליטית, חברתית, כלכלית ואישית, הרי שרות פולצ'ק, מייסדת קהילת she codes, היא מהתכליתיות שבפמיניסטיות. יעדה המוצהר של הקהילה, שמציעה בחודשים האחרונים קורסי תכנות חינמיים לנשים, הוא לאזן את יחסי הכוחות במקצוע התכנות ולהגיע ל־50% מתכנתות עובדות בתוך עשור. אבל לא תמיד זה היה כל כך קונקרטי. דווקא את המיזם שהיא הכי מזוהה איתו הקימה פולצ'ק, יזמת סדרתית, כמקום מפגש חברתי, נטול אג'נדות ויעדים. "הארגון הוקם באופן אורגני ממפגשים של חברות", היא מספרת. "עם הזמן הבנתי שיש כאן פוטנציאל משמעותי להביא נשים רבות נוספות ולאפשר להן מרחב נעים לעבוד בו על פרויקטים, להתפתח מקצועית, ללמוד שפות תכנות חדשות ולהתקדם. מכיוון שהיה לי ניסיון בניהול ארגונים גדולים, הרחבתי את הפעילות, וכך הארגון והקהילה גדלו".

she codes מונה יותר מ־20 אלף מהנדסות, מתכנתות, יזמות ונשות הייטק שממנפות את הביקוש בתפקידי פיתוח לכדי הזדמנות לשלב נשים במשרות יוקרתיות ומכניסות. כיום, בזכות קורסי התכנות החינמיים הפתוחים לכלל הנשים, ללא הבחנות סקטוריאליות או מבחני סינון, ההזדמנות הזו נגישה גם עבור נשים שלא היו מעזות לחלום על קריירה בתחום. "יש לנו לא מעט נשים מהפריפריה שבזכות הפעילות עובדות כמפתחות בחברות כמו IBM, וגם כאלה מאוכלוסיות לא חזקות שבזכות הפעילות בחרו ללמוד פיתוח תוכנה באוניברסיטה", אומרת פולצ'ק. "בתחילת כל מפגש יש סבב פתיחה שבו כל משתתפת חדשה מספרת מה הביא אותה לכאן. אחת המשתתפות סיפרה שהיא היתה מזכירה במשרד עורכי דין, ולפני כחודש הגיעה לראשונה לפעילות שלנו והתלהבה. למחרת היא סיפרה על כך בעבודה וכולם צחקו על כך שהיא חושבת ללמוד לתכנת, ואמרה 'אז התפטרתי, והנה אני כאן'. באותו רגע הבנתי את העצמה של הארגון שבנינו, וגם קצת נלחצתי, בעיקר כי הבנתי את גודל האחריות המוטלת עלינו לוודא שהמשתתפות משתלבות בתעשייה — גם אם ידענו שזה קורה לא מעט עקב הפעילות".

והשינוי אכן מתרחש, לאט אבל בטוח: ב־2013, אז הושק המיזם, נתח הנשים מתוך כלל המתכנתים והמתכנתות עמד על 15%. כיום, ארבע שנים לאחר מכן, פולצ'ק מעריכה את נתחן ב־20% או יותר. "השינוי שעשינו בהייטק הישראלי הוא משמעותי, ורק ילך ויגבר".

פולצ'ק היא בוגרת תואר ראשון בכלכלה ופילוסופיה בהצטיינות יתרה מהאוניברסיטה העברית ותוכנית מצטיינים ליזמות באוניברסיטת בראון ברוד איילנד, ארה"ב. בשנים 2014–2016 שימשה כראשת האקסלרטור של מעבדת החדשנות בסיטיבנק. חלק מהדברים שלמדה בעולם התאגידים היא לקחה עמה לעולם היזמות. "יש צורך בתהליכים מובנים שיאפשרו לדרבן צמיחה", היא אומרת. "שני דברים משמעותיים מאוד שעוזרים להביא לכך הם עבודת צוות משותפת בקבוצה גדולה, שהיא לעתים משמעותית יותר ממעשיו של כל אינדיבידואל בצוות; ובחירת אנשים שאפשר לרוץ איתם קדימה ומהר: אחראים, כיפיים ומשתפי פעולה. זה נכון ביזמות פי כמה משזה נכון בחברת ענק".

 

​

יסמין דנסקי | QueenB

"אין סיבה שבנות לא יצליחו בתחום"

"אני הקטנה מבין שלוש אחיות. האחיות שלי לימדו אותי תכנות, וכיוון שזה הגיע מהן, זה אף פעם לא נראה לי מאיים", מספרת יסמין דנסקי. "כשהגעתי לאוניברסיטה, התחילה להפריע לי העובדה שאין הרבה בנות בתחום. זה תחום מעניין, וחבל שנשים לא ישפיעו בתעשייה שהיא כל כך משמעותית.

"הפרויקט התחיל בקטן, לפני שנתיים; בשלב ראשון פשוט רצינו לעניין יותר בנות בתכנות. בעקבות מחקרים הבנו שהגיל הכי מתאים הוא גיל חטיבת הביניים, שבו עוד אין יותר מדי דעות קדומות, והנערות נמצאות לקראת בחירת המגמות בתיכון. התחלנו מסלול של שיעורי בשפת התכנות JAVA ובבניית אפליקציות לתלמידות בירושלים: הן מגיעות לאוניברסיטה פעם בשבוע, כמו לחוג, ולומדות שלוש שעות בקבוצות עם מדריכות שהן סטודנטיות למדעי המחשב. העניין הוא ללמד תכנות, אבל עבור החניכות המוטיבציה היא שהן הולכות לייצר אפליקציה עובדת. היה חשוב לנו ללמד תכנות, כי זה משהו שלומדים לבגרות ורצינו להיות מעשיות.

"חלק גדול מהמיזם מבוסס על אווירה: אנחנו מנסות לייצר ווייב של תנועת נוער והרבה מבוסס על קשר אישי בין החניכה למדריכה. יש גם סיורים לחברות הייטק: השנה ביקרנו איתן בגוגל, בדרופבוקס ובמיקרוסופט. אנחנו עושות תחרויות האקתון שנותנות להן תחושה שהן במסגרת ייחודית. חשוב להדגיש גם שזו לא תוכנית למצטיינות בלבד. להפך, אנחנו מנסות לשחרר בנות מהרתיעה ולגרום להן להבין שכולן יכולות. הן יוצאות בתום שנה עם רמת ידע מאוד גבוהה.

"החניכות משלמות סכום סמלי של 500 שקל לשנה, שהם 'דמי רצינות'. מי שמממנים את התוכנית בפועל הם התורמים והשותפים. בהתחלה פנינו לתורמים בגישה של 'הלוואי שתיקחו חלק', אבל עם הזמן הבנו שיש לנו מה להציע: אנחנו פותרות בעיה רלבנטית של מחסור בכוח אדם בעולם התכנות. מנהלי חברות מספרים לנו שהם רוצים לקבל קורות חיים מנשים, אבל זה לא מגיע אפילו לשליש מהפניות. אז מעבר לשיתוף הפעולה הכלכלי, יש פה גם תמיכה באג'נדה. תכנות זה מקצוע כיפי ומתגמל, אבל יש אוכלוסייה שלמה שחושבת שהוא 'לא בשבילה', ולא בצדק. אנחנו מסבירות לבנות שאין סיבה שהן לא יצליחו בתחום, וגם אם הן לא יהיו הכי טובות בכיתה, אין סיבה שהן לא יוכלו לעסוק בזה באופן מקצועי".

דנסקי מנהלת את הפרויקט עם נגה מן, בוגרת לימודי מדעי המחשב. לאחרונה הן זכו בתחרות של WeWork, מה שמאפשר להן להרחיב את הפעילות, וכיום הן מפעילות נציגה בכל אחת מהאוניברסיטאות בארץ. כרגע הן מתמקדות בפעילויות לקהילת הסטודנטיות למדעי המחשב. "חשוב לנו לתת כלים גם לאלה שכבר בחרו ללמוד את המקצוע, כי בכל שנה יש נשירה של סטודנטיות ואנחנו רוצות לעודד אותן להישאר בתעשייה. גילינו שנשים, למשל, נמנעות מהגשת קו"ח אם הן לא משוכנעות שהן מתאימות לתפקיד, או נמנעות מהשתתפות בהאקתונים בגלל החשש שזה ידרוש זמן ויפגע להן בציונים. גם במקרה הזה חשוב לנו לעשות דברים פרקטיים, כמו האקתון שקיימנו במגדל דוד ובו השתתפו כ־100 סטודנטיות.

"כבר מההתחלה הרגשתי שיש לפרויקט פוטנציאל עצום. אחת לכמה זמן אני מבינה את ההיקף של הפרויקט ואת רמת ההצלחה שהגענו אליה, ומתרגשת מחדש. בשנה האחרונה ניכר שזה כבר לא פרויקט התנדבותי קטן, אלא משהו רלבנטי, גדול ומעניין, ואנחנו שמחות שזה יצא החוצה".

בימים אלה עובדות דנסקי ומן גם על פרויקט נלווה, במקרה זה כן למטרות רווח: אפליקציה ללימוד תכנות. "אנחנו מתבססות על מערך השיעורים שלנו, שיעורים מונגשים עם הרבה דימויים ויישום מיידי של כל חומר הלימוד, והופכים אותה לפלטפורמה דיגיטלית בפני עצמה שתהיה רלוונטית לקהלים נוספים. זו קפיצה משמעותית קדימה עבורנו".

רעות ברנע ורוני דורי

צילום: תומי הרפז