הצלם שמנסה להציל את ים המלח

מכוון נמוך

"לפני כשנתיים, כשבני הבכור נולד, הגעתי עם סירה לצפון ים המלח, ונפקחו עיניי", מספר נעם בדין, צלם עיתונות. "זו היתה הפעם ראשונה שראיתי מקרוב את פלא העולם הזה: הגעתי לחופי מלח אקזוטיים שאליהם כמעט אין גישה, בגלל בולענים. זה נגע בי אישית, ואחרי חמישה חודשים עשיתי שיט נוסף — ולא זיהיתי את המקומות שהייתי בהם. הכל השתנה. בקצב הזה, כשהבן שלי יהיה בגילי, תישאר רק בריכת מלח קטנה. הפתרון האמיתי זה שיקום מקורות ים המלח — נהר הירדן והכנרת. כדי שזה יקרה המשימה שלי, כצלם עיתונות, היא להמשיך לתעד את המקום הזה".

ובדין לקח על עצמו את המשימה בלי שום הנחות: מאז אפריל 2016 הוא חוזר לים המלח פעמיים בחודש, כשהוא משיט לצדו משלחות. את אלפי הצילומים שלו, שמתעדים את היופי והקסם של ים המלח, הוא מפרסם בחשבון אינסטגרם שייעד לעניין (noam_bedein_dead_sea@). בסוף 2017 הוא לקח את המשימה עוד צעד קדימה והקים את עמותת "ים המלח בהתחדשות", עם חזון לעשות שימוש בצילום ככלי להעלאת מודעות שתוביל לעשייה. "אנחנו העמותה היחידה שמתעסקת בשימור ים המלח; אני בהלם שעוד אין כזו. אני מנגיש לדור הבא בצורה אינטראקטיבית את המצב, בתקווה שניצור קהילה תומכת מכל העולם למען הצלת ים המלח. אני משקיע בזה את כל הכסף האישי שלי. אני מפיק סרט דוקומנטרי ראשון מסוגו ב־360 מעלות של ים המלח במקומות שעוד לא הגיעו אליהם, כדי להלהיב דור שלם".

​

המאמץ, הוא מדווח, כבר החל לשאת פרי: "צוותי תקשורת מכל העולם הגיעו לסקר, כולל CNN. בהרצאות שלי בקמפוסים מסביב לעולם נכנסתי ללב של סטודנטים שלא קשורים לישראל, רק כי נוגע להם הנושא הסביבתי".

הניסיון של בדין ליצור לובי חזק (ישראלי ובינלאומי) למען ים המלח נשען על עשור של עשייה חברתית. בשנים 2006–2012 התגורר בשדרות, ושם הבין את הכוח של צילום להציג נרטיב, ודרכו לבסס דעת קהל וליצור לחץ על מקבלי ההחלטות. כסטודנט במכללת ספיר הוא החל לעבוד כצלם עיתונות והקים את "מרכז תקשורת חברתית שדרות" בעיר הדרומית, שאותו הוא מנהל זה עשור: "התחלתי לתעד את הדרמה האנושית על גבול עזה. רדפתי אחרי קסאמים כדי להביא קול אחר, כי הרגשתי שבחדשות מדווחים על נפילת קסאמים כמו שמדווחים על מזג האוויר.

"הארגון עורך סיור מודרך בתוך שדרות, וכל מדריך הוא תושב שדרות שקיבל כלים להביע את הסיפור שלו. עד היום אירחנו עשרות אלפי אנשים — תקשורת זרה, שגרירים ובעיקר סטודנטים. בניסיון להסביר את הנרטיב הישראלי גם דיברתי ב־200 קמפוסים בצפון אמריקה, נתתי עדות בדו"ח גולדסטון, והופעתי בגבעת הקפיטול, באיחוד האירופי ובאוסטרליה. אנחנו מתמודדים מול נרטיב עזתי, והמטרה שלנו היא להביע את הסיפור ולספק איזון תקשורתי".

קרן־אור גרינברג

צילומים: יחצ, מתוך עמוד האינסטגרם של נועם