הטיקט החברתי שמזניק את הפוליטיקאים המקומיים

צעירי עירך קודמים

שנת 2018 תעמוד בסימן הבחירות לרשויות המקומיות שיתקיימו ב־30 באוקטובר. הפעם, אולי יותר מבכל בחירות מוניציפליות קודמות, הן עומדות בסימן מועמדים צעירים המתמודדים על תפקידי ראשי ערים ומועצות. הבולט ביניהם הוא עופר ברקוביץ’ (35), יו"ר תנועת התעוררות, שרץ לראשות עיריית ירושלים ומצפה להתמודדות מאתגרת מול ראש העיר הנוכחי והאהוד ניר ברקת. בירוחם יתמודדו על תפקיד ראש המועצה גם שתי נשים צעירות: נילי אהרון (29) וטל אוחנה (33), ששימשה כסגנית ראש המועצה. נוסף לאלה יתמודדו גם ליעד אילני (34) ברמת גן, ניר שובר (33) ודוד עציוני (34) בחיפה, נאור שירי (32) בהוד השרון ועודד הלפרין (28) בכפר תבור  —  ואלה רק מי שהצהירו כבר על כוונותיהם; אחרים, מן הסתם, יצטרפו למשחק ככל שמועד הבחירות יתקרב.

מעניין לציין שרוב הצעירים שעוסקים היום בפעילות חברתית או פוליטית (הן ברמה המוניציפלית והן ברמה הארצית) החלו את דרכם בתחום במחאה החברתית של 2011, אולי האירוע הכי משמעותי בארץ שהובל בידי צעירים. כמה ממובילי המחאה הזו כבר יושבים בכנסת, אבל גם אלה שלא עמדו בשורה הראשונה נותרו נחושים לקחת את המושכות לידיהם. נראה שאלו בחרו לפעול בעיקר בזירה המקומית שממנה באו, ושם הם מכירים לעומק את החוזקות, החולשות וצורכי החברה.

סביר להניח שחלק מהשמות האלה גם יגיעו למגרש הפוליטי הארצי בשנים הבאות; עד אז מותר לקוות שהם יחוללו כמה שיותר שינויים לטובה. הנה ארבעה ממחוללי השינוי האלה: לא כולם רצים לראשות העיר, אבל כולם מנסים לתקן את העולם מלמטה, מהשורשים.

​

נאור ראובן ביטון | אשדוד

"אין סקטור שאין לנו"

"מה שנטע בי את התחושה שאני חייב לשנות לטובה הוא השירות שלי כחובש קרבי במלחמת לבנון השנייה", אומר נאור ראובן ביטון, שנולד וגדל באשדוד. "אחרי השחרור הצטרפתי לקבוצת מנהיגות של סטודנטים שבמסגרה גם הובלנו את המחאה החברתית של 2011 בעיר, שהגיעה ל־60 אוהלים והפגנה של כ־3,000 איש. בהמשך הקמתי את התנועה החברתית־פוליטית 'אשדודים' ושקלתי להתמודד למועצת העיר, אבל אז קיבלתי מלגה ללימודי תואר שני במדיניות ציבורית באוניברסיטת מינסוטה.

"כשהגעתי לארה"ב ב־2013 המליצו עליי להתמחות אצל חבר קונגרס בשם ג'רר פוליס, ושימשתי כיועצו לענייני המזרח התיכון. כשהתחלתי את הלימודים התקבלתי לתפקיד יועץ לענייני חקיקה של מושל מינסוטה. במקביל התחלתי בפעילות פרו־ישראלית במסגרת 'סטודנטים תומכי ישראל': התחלנו מתא אחד בקמפוס שלנו, אחרי חצי שנה כבר היו חמישה והיום מדובר ב־46 תאים בקמפוסים בארה"ב וקנדה. אני עדיין חבר בוועד המנהל ואנחנו מנסים לחבר לעניין גם סטודנטים פה בארץ. בקיץ, בין שנות הלימודים בארה"ב, התמחיתי במשלחת הישראלית לאו"ם בניו יורק. שימשתי עוזר דובר והייתי אחראי על התקשורת, מה שכלל גם תדרוך יומי לשגריר דאז, רון פרושאור.

"בתחילת 2016 פנה אליי ראש עיריית אשדוד וביקש שאבוא להיות יועצו לענייני ממשל ולהוביל פרויקטים עירוניים. מאז אני פה, כבר כמעט שנתיים. רציתי לחזור הביתה כדי להשפיע, כדי להפוך אותו למקום טוב יותר. אשדוד היא מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית, יש פה כמעט כל אתגר וקושי שהחברה הישראלית חווה, אין סקטור שלא מתקיים פה. גבעת הקפיטול היא מקום מדהים, אבל היא לא הבית".

​

עומר שכטר | ראש העין

"עשינו פה משהו מהפכני"

"אני פעיל חברתית מגיל צעיר", מספר עומר שכטר. "כשהייתי בתיכון, יזמתי פרויקט עם חברים מהנוער העובד והלומד, יחד סקרנו את תנאי המנקות והמאבטחים בבתי הספר בעיר, הגשנו את הממצאים לעירייה והצלחנו לשנות את תנאי ההעסקה שלהם. ב־2011 הייתי בשנת שירות מטעם הנוער העובד והלומד וחזרתי מהקומונה לראש העין, שם הקמתי מאהל כחלק מהמחאה החברתית; זה התחבר לתחושה שהיתה לי כל הזמן שאנחנו לא יכולים להיות אדישים, ולכוח האדיר שיש לציבור כשהוא מאורגן. אחר כך התגייסתי, וב־2013, תוך כדי השירות הצבאי, נבחרתי כחבר מועצת העיר ראש העין מטעם רשימת מרצ, מה שהפך אותי לחבר המועצה הצעיר בארץ.

"המשימה המרכזית מבחינתי היא להשאיר צעירים בראש העין. זו עיר עם פוטנציאל גדול, אבל גם עם סיכונים לא קטנים: התשתיות לא עומדות בעומס, אין מספיק תחבורה ציבורית, אין מספיק מקומות תעסוקה ומסחר או מקומות בילוי ופנאי. המטרה היא להפוך אותה לעיר שלא רק ישנים בה. לטובת המטרה הזו הקמתי את מרכז הצעירים הראשון בעיר; מתחם למידה עם קורסים, סדנאות ומרכז יזמות. הבאנו לעיר גם תרבות ומופעים לאוכלוסייה של הצעירים. הפעלנו גם פרויקט לתחבורה שיתופית בסופי שבוע שנקרא 'שבוס'; זה קואופרטיב תחבורה שיתופית לתל אביב ובחזרה שהתחיל בירושלים, משם הבאנו אותו, ונמשך בערים נוספות. אני מאוד אוהב את ראש העין, אני חושב שהצלחנו לעשות פה משהו מהפכני ואני רוצה להמשיך במהפכה הזו.

"במקביל לתפקידי במועצה עשיתי תואר ראשון בהיסטוריה, כלכלה ומדע המדינה, ואני עובד כמנהל שטח ארצי בארגון 'מרשם', ארגון של מתמחים ברפואה, שבו אני מקים ועדי מתמחים בבתי חולים כדי לשפר את תנאיהם ואת תנאי הרפואה הציבורית בכלל".

​

עינב בר־כהן | ירושלים

"להפוך את העיר לתחרותית"

"את הפעילות הציבורית התחלתי אחרי חמש שנים וחצי בצבא ושנה בגלות בתל אביב", מספרת בר־כהן. "חזרתי לירושלים בהחלטה שאם אני חוזרת, אני מפסיקה להתלונן שלא טוב לי, ומתחילה לנסות לשנות. התחלתי כפעילה חברתית והובלתי את המאבק על צביון השכונות בעיר בשכונה שלי, רמת שרת. אז נכנסתי לתנועת 'התעוררות'. בבחירות 2013 נבחרתי כחברת מועצה מטעם התנועה; הייתי בת 26 וחברת המועצה הכי צעירה שהיתה בירושלים. בקדנציה הזו החזקתי את תיק העסקים הקטנים בעירייה. זה תיק מורכב, אבל דרשתי אותו מתוך אמונה שהעסקים הקטנים הם אלה שיצמיחו כלכלה חזקה בעיר. היו כאלה שהרימו גבה, אולי כי אני אשה בעולם שנתפס כגברי, אבל הצלחנו לעשות רפורמות בתחום העסקים: הורדת אגרות, מיסוי ועוד רשימה ארוכה של שינויים. המטרה היא להפחית את הבירוקרטיה ואת הנטל הכלכלי שבעלי עסקים מתמודדים איתם, ולהפוך את ירושלים לעיר תחרותית בתחום הזה. הרכבנו גם פורום של בעלי עסקים שיחד מקדמים נושאים משמעותיים מול העירייה.

"במהלך הקדנציה הנוכחית הפכתי לאמא, סיימתי לימודי תואר במשפטים באוניברסיטה העברית, עשיתי התמחות במשרד עורכי דין, ועכשיו אני עומדת בפני מבחני הלשכה. מבחינתי, לימודי המשפטים הם כלי חשוב לפעילות הציבורית, וגם בתחום העסקים חייבים להכיר את החוק. יש חיבורים בין העולמות האלה, לכן חשוב לי לטפח את המקצוע, אבל העתיד שלי הוא לחלוטין בפעילות הציבורית. יש לי עוד עבודה בתחום העסקים, ובקדנציה הזו אני גם מייחלת לעסוק יותר בתחומים כמו משפחות בעיר, דיור, הדרת נשים במרחב הציבורי בירושלים. בסוף הכל מתחבר לידי דבר אחד: הצורה שבה ירושלים שלנו תיראה".

​

טל מגרה | דימונה ואופקים

"לא מתייעצים פה עם צעירים"

"לקראת סוף התיכון קרו לי שני דברים משמעותיים", מספר טל מגרה מאופקים. "הראשון הוא שסגרו את שבט הצופים באופקים, שבו הדרכתי, והשני הוא שיצאתי לשליחות בניו ג'רסי מטעם אופקים, שיש לה שיתוף פעולה עם הקהילה היהודית שם. הודות לשליחות גייסנו משאבים לפתוח את שבט הצופים מחדש. זה היה הדבר הראשון שגרם לי להבין כמה משמעותית היא פעילות חברתית.

"בגיל 25 השתחררתי אחרי ששירתי חמש שנים וחצי כקצין חינוך, והתחלתי לעבוד בסוכנות היהודית ובמקביל ללמוד לתואר ראשון בתוכנית 'צוערים לשלטון מקומי'. זו הכשרה אינטנסיבית של שלוש שנים, שבסופה צריך לעבוד ארבע שנים בעיריות בפריפריה, על מנת לצמצם פערים ביניהן לבין הערים הגדולות. לפני כמה חודשים סיימתי את התוכנית והתחלתי לעבוד בלשכת ראש העיר דימונה, שם אני אחראי על מהלכים דיגיטליים, מדיה וקשרי חוץ; ובמקביל אני לומד לתואר שני בתכנון ערים באוניברסיטת בן־גוריון.

"מעבר לזה, אני מעורב חברתית ופוליטית באופקים. יצאתי לשליחות מטעם העיר לגיוס כספים באוסטרליה, והקמנו קבוצת צעירים כדי לייצר שיח שישאיר צעירים בעיר. אני גם מלווה שבט של הצופים בעיר ויצרתי את פרויקט הצילום Humans of Ofakim (על בסיס Humans of New York וגרסאותיו המקומיות — ר"ב).

"לפני חצי שנה פתחתי מטה של 'יש עתיד' באופקים, מתוך אמונה בחזון ובאידיאולוגיה של המפלגה. בבחירות הקרובות ארוץ כראש רשימת הצעירים באופקים, מתוך רצון לעשות שינוי. היום חבר המועצה הצעיר ביותר הוא אולי בן 50, אף אחד לא באמת שואל פה את הצעירים, ואת זה אני רוצה לשנות. אני לא רואה באופקים רק מקום מגורים, אני חושב שצמצום פערים בין אופקים לערים גדולות זה ציונות. זה באמת עניין אידיאולוגי".

רעות ברנע

 

לפרויקט הבא



לעמוד הבית



לפרויקט הקודם

