הזוג שפיתח צמיד־עכבר למען קטועי ידיים

נצמדים לחיים

כבר בנסיבות היכרותם של מירי ברגר ואריה כ"ץ נשתלו הזרעים שיובילו, עשור לאחר מכן, לפיתוח הרעיון למוצר שמסייע לאנשים עם מוגבלויות. השניים נפגשו באמצעות חברה משותפת בצבא, אחרי שאריה נפצע וסבל מפגיעה עצבית ברגל, ונהפכו לבני זוג. כ"ץ נאלץ ללמוד ללכת מחדש, ובמהלך השיקום פגשו בני הזוג חיילים שעברו פציעות שונות, חלקם נותרו מרותקים למיטה, ואילו אחרים שבו לעבודה או לספסל הלימודים, אך כשהם סובלים ממוגבלות.

עשר שנים לאחר מכן, כשהשניים כבר היו נשואים, כ"ץ למד הנדסת חשמל באוניברסיטת NYU בניו יורק, שם גם ניהל את מעבדת החדשנות; וברגר למדה עיצוב תעשייתי במכון פראט. אחד המרצים שלה איבד את היד הדומיננטית שלו בתאונה, והחל להשתמש בפרוטזה: הוא לימד באמצעות וו שעבר בין המקלדת לעכבר. "שאלתי אותו למה הוא לא משתמש בעכבר מותאם, והוא ענה שאין כזה", היא מספרת. "החלטתי להכין לו עכבר בשיעור עיצוב מוצר".

 

​

היא שיתפה את בן זוגה בסיפור, והשניים יצאו למחקר שבו גילו שקיימים מעט מאוד פתרונות לאנשים המרותקים לכיסא גלגלים, ושלאנשים שאיבדו את יכולת השימוש בכף היד, אך יש להם תנועה של היד והזרוע, אין פתרון: והם מנועים מלהשתמש במכשירים חכמים. המוצר הראשוני של השניים הותאם ספציפית ליד התותבת של המרצה של ברגר, אך בהמשך, לאחר ששוחחו עם רופאים ופיזיותרפיסטים, התברר לשניים שהתאמת המכשיר ספציפית ליד תותבת היא בעייתית. לכן, בסופו של דבר החליטו לפתח מוצר שרק מתרגם תנועה.

הצמיד שפיתחו בני הזוג נלבש על הזרוע העליונה: בכל פעם שמזיזים את הזרוע  הסמן זז על המסך, בדומה לתנועה המושגת באמצעות עכבר למחשב. "כשהתחלנו לדבר עם רופאים, הבנו שיש עוד אנשים שיוכלו להשתמש בזה מלבד כאלה שעברו קטיעות. למשל, אנשים שעברו שבץ, אנשים שטווח התנועה שלהם מוגבל, ילדים עם שיתוק מוחין או ילדים שסובלים מתנועות לא רצוניות. בסוף הגענו להגדרה של כל מי שיכול להזיז את הזרוע ולא משתמש ביד", אומר כ"ץ.

המכשיר, שטרם יצא לשוק, נמצא בשלב פיילוט, ובני הזוג, שהקימו חברה בשם 6Degrees, החליטו לחזור לישראל כדי לקדם את המיזם. "היינו באקסלרטור של בית איזי שפירא, שם הבנו שזה יכול להיות עסק. שצריך למכור מוצרים כדי להרוויח כסף, כך שהמיזם ימשיך להתקיים עוד חמש או עשר שנים, והמוצר ימשיך להתפתח. הוא לא יהיה פתרון חד־פעמי, אלא חברה של ממש", אומרת ברגר.

"כשהתלבטנו אם להמשיך בפיתוח, פגשנו בישראל ילד חמוד בן 13, עם קטיעה כפולה - בשתי הידיים. פגשנו אותו חצי שנה אחרי הפציעה שלו ורצינו לראות אם הרעיון מעניין אותו. שאלנו אותו כמה זמן לוקח לו לעבוד עם פייסבוק או ווטסאפ, והתברר שהוא כמעט התנתק מהם בגלל הקושי בתפעול שלהם. הרכבנו לו את הצמיד שלנו, לקחתי את אבא שלו לשתות קפה, וכשחזרנו, אחרי עשר דקות בלבד, הוא כבר התכתב עם החברים שלו בפייסבוק. זה גרם לי לרצות להמשיך", מספר כ"ץ.

לטכנולוגיה שפיתחו השניים יש יישומים אפשריים נוספים, כמו למשל גיימינג, אך בשלב זה הם מתרכזים בתחום המקורי שבחרו. "עבדנו, למשל, עם ילד שאף פעם לא יכול היה לטלפן לאמא שלו לבד, תמיד יש איתו מטפל שעובד איתו", מוסיף כ"ץ. "לאפשר לו להתקשר בפעם הראשונה לאמא שלו בכוחות עצמו, זה מרגש מאוד. נתנו לילד עם שיתוק מוחין להשתמש בעכבר, והוא צייר ציור בפעם הראשונה. זה מה שדוחף אותנו להמשיך לעבוד עם אנשים עם מוגבלויות".

מעין מנלה

צילום: עמית שעל

 

לפרויקט הבא



לעמוד הבית



לפרויקט הקודם

