לפריז באהבה
בזמן שפריז הנהדרת מנסה להתאושש מהאירועים הקשים, הרשו לנו להציע תמיכה מרחוק: כמה דברים שאפשר לעשות ממש כאן כדי להרגיש קצת שם
להזמין לילדים ורבודה.
אחד המותגים שהפכו לפופולריים אצל אמהות ישראליות, ובצדק, הוא מותג בגדי הילדים הצרפתי ורבודה (Vertbaudet). מדוע? ראשית, כי שלא כמו הרבה מותגים אחרים, הם מבצעים משלוחים לארץ (בעלות של 6 יורו) שאפילו מגיעים עד הבית, ושנית — בגלל השיק האירופי. יש מגוון רחב של פריטים, במחירים סבירים לגמרי ביחס לאיכות, והעיצובים מתוקים.
להתנשק.
ביום שישי בלילה כמעט שכחנו לרגע שפריז היא המקום הרומנטי ביותר עלי אדמות, והצרפתים הם שעומדים מאחורי הנשיקה הזאת, כן, ההיא עם הלשון. היום־יום שלנו עמוס ומאתגר כל כך שהרומנטיקה נדחקת הצדה ברוב המקרים, אבל אין דרך טובה יותר לחגוג את הפריזאיות מלהיות רומנטיים. הציצו רגע אל בן או בת הזוג או קראו לו לרגע מהחדר השני, ובמקום עוד שיחה אקראית ומייגעת על דברים שצריך לעשות, הדביקו לו (או לה) צרפתית רטובה. לחיי פריז.
לצפות ב"אמילי".
ביום אחד הסרטים שמצליחים להעביר את הקסם של פריז בצורה הכי מוחשית נעשה על ידי ז'אן־פייר ז'נה ב־2001. אמילי (אודרי טוטו המקסימה) היא מלצרית פריזאית צעירה שמצליחה, בניגוד לרבים מאיתנו, ליהנות מהדברים הקטנים שיש ליום־יום להציע. לאחר שהיא מוצאת קופסה ומשיבה אותה לבעליה היא מחליטה להקדיש את חייה לעשיית טוב לאחרים. כאלה אנשים בדיוק חסרים לנו, דווקא עכשיו.
לקרוא את "פריזאים".
לפעמים מישהו מתאהב במישהי ואפשר להרגיש את אהבתו בכל מילה שהוא אומר או כותב עליה. זה מה שקרה לגרהם רוב, בריטי דווקא, כשהגיע לפריז, העיר שהוא מקדיש לה את הספר הסוחף והמקורי הזה שכותרת המשנה שלו היא "היסטוריה הרפתקנית של פריז" (תרגום: כרמית גיא). רוב שוזר סיפורים (אמיתיים!) מההיסטוריה של העיר כדי לנסות ולצייר את דיוקנה, והתוצאה היא כיף טהור שגורמת לקורא לחשוק בטלפורטציה מיידית לאחד הגנים בעיר, טרור או לא טרור.
לרכוש תיק של שאנל.
כי אין מעשה גדול יותר של תמיכה (והקרבה כלכלית) בסטייל הפריזאי המושלם. אם היה אי פעם זמן נכון להוציא כל כך הרבה כסף על תיק (זה שבתמונה עולה כ־7,000 שקל ב־ebay.com), זה הזמן.
לשמוע קרן אן.
לא כל כך ברור אם המוזיקאית והזמרת קרן אן היא יותר פריזאית או יותר תל־אביבית (כשהיא אינה גרה בצפון הארץ או מופיעה ומקליטה בניו יורק), אבל מה שבטוח הוא ששמיעת שני האלבומים הראשונים שלה (La Biographie de Luka Philipsen מ־2000 ו־La Disparition מ־2002), שכתבה והפיקה בצרפתית בשיתוף המוזיקאי בנג'מין ביולה, יכולה להיות נחמה לא קטנה בימים האלה, בייחוד אם יורד גשם בחוץ.
לכרסם מקרונים של פושון.
נכון שהסניף המקומי בשרונה מרקט אינו משתווה לסניפים הפריזאיים, אבל כמחווה לארץ המקרונים אין ברירה אלא לעצור, לרכוש כמה מהעוגיות היפהפיות בטעמים קלאסיים (תות, פיסטוק ושוקולד) במחיר מופקע (5 שקלים ליחידה) ובאריזה יפה, ולהיזכר בביקור האחרון שלכם בפריז.
לנעול סניקרס של בן סימון.
מותג הסניקרס הצרפתי שהתחבב על נשים בכל העולם, ובכלל זה בנות משפחת המלוכה הבריטית, מייצג את השיק הצרפתי במיטבו. הסניקרס, המיוצרות כיום בעשרות צבעים ובמהדורות מיוחדות (אבל האבטיפוס — נעלי הטניס הלבנות — הוא המוצלח מכולן) הן בנות הלוויה המושלמות למנהג הכי פריזאי שיש: שוטטות אורבנית. הן עולות 200 עד 300 שקל בארץ ובהזמנות באינטרנט, אבל הכי כדאי לרכוש בפריז (26 יורו).
להתכרבל מול "חצות בפריז".
מה שהכי כיף בסרטו של וודי אלן מ־2011 הוא שמלבד האפשרות לחגוג את פריז המודרנית הוא מאפשר לחוות גם את פריז של פעם — זאת של תחילת המאה ה־20 הסוערת, לפני שכולנו נולדנו, גדלנו, הפכנו לציניים ולמדנו להגיד "ג'ון הג'יהדיסט".
בסרט חוזר הגיבור גיל (אוון ווילסון), תסריטאי מתוסכל שמגיע לעיר האורות עם בת זוגו, אל פריז בתקופות הזוהר השונות שלה. לא ברור אם מדובר בהזיה, בחלום, או שמא הוא עלה על דרך אמיתית לפרוץ את חוקי הזמן, אבל מה זה משנה כשאתה יכול לשבת על כוס יין עם פיקאסו, לשמוע תוכניות מסלבאדור דאלי ולנהל סמול־טוק עם פול גוגן ואדגר דגה. כי אם אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדנו, בפריז היה שמח הרבה יותר.
לפטפט בצרפתית.
צרפתית אינה שפה קלה, אבל הלימוד שלה יכול להיות מתגמל — לא רק כדי שתוכלו להזמין קרואסון בסטייל, אלא גם כדרך להכיר לעומק את המסורת התרבותית העשירה של המדינה. היום, בזכות אפליקציות כמו דואלינגו, הלימוד קצת פחות מסובך: מיליוני אנשים כבר משתמשים בה כדי ללמוד צרפתית בשיטה דמוית משחק, שאמורה לדחוס סמסטר שלם של לימודים ברמה אקדמית ל־34 שעות תרגול בלבד (חינם לאייפון ולאנדרואיד או ב־duolingo.com).
לפזז לצלילי דאפט פאנק.
צמד המוזיקאים הפריזאי גי־מנואל דה הומם־קריסטו ותומא בנגלטר (האם יש משהו צרפתי יותר משני השמות הללו?!) הוציאו יחד רק ארבעה אלבומי אולפן, אבל הם הספיקו לגמרי להפוך אותם לאחד ההרכבים המשפיעים ביותר של שני העשורים האחרונים. אנחנו אישית מעדיפים להתעלם מהלהיט המעצבן "גט לאקי" מאלבום הקאמבק של 2013 ולשמור אמונים ל־"Homework" ול"דיסקאברי" מתחילת הדרך.
לאכול באגט של לה מולאן.
אולי לא מנומס לומר זאת דווקא עכשיו, אבל הבאגט המקומי (14 שקל, בוגרשוב 72 תל אביב) הזה עולה על חלק ניכר מאחיו הפריזאים. הוא עשוי מבצק מחמצת שתופח יומיים ויוצר את הבאגט המושלם: ציפוי פריך עד שובר שיניים ובועות נהדרות בפנים. ומה הדרך הפריזאית לאכול אותו? באין סיין, על גדות הירקון כמובן.
לשיר בודלר.
"פרחי הרע" (Les Fleurs du mal), ספרו של המשורר הפריזאי בן המאה ה־19 שארל בודלר, הוא יצירה קודרת שעוסקת בנושאים כמו ניוון, ארוטיקה ומוות. לפני עשור עיבדו מאור כהן ופיטר רוט 12 שירים מתוכו לאלבום מעולה, אחד הטובים בדיסקוגרפיה של כהן ואחת המחוות המעניינות ביותר לתרבות צרפתית שנוצרו בעברית.
ליילל מול הסוף של "סקס והעיר הגדולה".
הסדרה שחגגה את ניו יורק לכל אורכה חגגה בפרק הסיום הכפול שלה דווקא את פריז. קארי בראדשו הגיעה אל עיר האורות בעקבות אלכסנדר פטרובסקי, האמן הרוסי המגלומן, אבל במקום רומנטיקה ללא הפסקה מצאה את עצמה בודדה וגלמודה בזמן שפטרובסקי עסוק. בפרק הפרידה מהסדרה זוכה קארי לקבל את האהבה והרומנטיקה שלה בחזרה — מיסטר ביג, לנצח האקס המיתולוגי, מאתר אותה ואומר לה סוף סוף את מה שהיא מחכה שיגיד לה כבר שנים, שהוא אוהב אותה. כי אין מקום טוב יותר בעולם מפריז כדי להגיד את זה.
לשחק פטאנק.
אם יצא לכם לעבור בשדרות רוטשילד בתל אביב ולתהות מי הם האנשים שמגלגלים כדורי מתכת בתוך משטחי חול ומה הם בעצם עושים, זה הזמן להתוודע מקרוב לפטאנק — משחק כדור צרפתי מסורתי שהומצא בפרובנס ב־1910. בישראל יש כמה מאות שחקנים במסגרות מאורגנות, אבל מי שרוצה רק לספוג קצת אווירה יכול לקפוץ לשדרה, לפארק הירקון או לאחד המגרשים האחרים מבין העשרות שמפוזרים בארץ.
ללבוש איזבל מארנט.
מארנט, האישה שהכניסה לחיינו את נעלי הספורט בעלות הפלטפורמה הנסתרת (כי אם יש מישהו שיכול לגרום אפילו לפלטפורמה להיראות כמו שיא השיק — אלה הצרפתים), עומדת בראש בית אופנה הנושא את שמה ומייצר עונה אחר עונה פרטי לבוש נוטפי סטייל בלתי מתאמץ. הז'קט והכובע שבתמונה (ז'קט 2,490 שקל וכובע 799 שקל, ברשת פקטורי54) יגרמו גם לסניף הדואר ברמת גן להרגיש קצת כמו הגדה השמאלית.
לפתוח את היום עם קרואסון.
מה שידוע בארץ בשם קרואסון שוקולד הוא מאכל הבוקר של ילדים פריזאים כבר דורות. הם מכנים אותו pain au chocolat ואוכלים אותו עם השוקו בבוקר. הגרסה המקומית של רשת הביייקרי עשויה לפי כל הכללים, והדרך הנכונה לאכול אותו כרגע תהיה בסניף כיכר רבין (אבן גבירול 72 תל אביב), כשאתם צופים אל בנין עיריית תל אביב שנצבע כחול־לבן־אדום בערב.
ללמוד "How to Be Parisian Wherever You Are".
ארבע חברות פריזאיות מנסות להסביר בספר לשאר נשות העולם את ה־"Je ne sais quoi" המדובר של האישה הפריזאית, אותו "משהו" חמקמק שאי אפשר להניח עליו את האצבע בדיוק, אבל הוא שם, והוא שגורם לה להיראות שיקית ואצילית גם כשהיא יורדת לסופר. הספר (169 שקל ב"המגדלור", לבונטין 1 תל אביב) מסביר בדיוק איך מתנהלת הפריזאית בכל רובד בחייה — עם בני זוג, חברות, אוכל וכמובן, בתחום האופנה.
להאזין לדביסי.
המלחין הצרפתי קלוד דביסי (1862–1918) כונה מייסד הזרם האימפרסיוניסטי במוזיקה, תואר שהוא עצמו פחות אהב. הוא העדיף שיזכרו אותו כמי שהחיה את המוזיקה הצרפתית כריאקציה נגד המוזיקה הגרמנית השלטת. הוא החל ללמוד פסנתר בקונסרבטוריון בפריז בגיל 10, וב־1884 זכה ב"פרס רומא" שזיכה אותו בשלוש שנות השתלמות בעיר, אלא שהגעגועים לפריז הכניעו אותו והוא חזר אליה באמצע הלימודים. קשה להאשים אותו.