הפוליטיקאים בישראל מבטיחים מתנות תקציביות גם כשאין להם מושג מי יממן אותן. באוסטרליה זה עובד הפוך וכולם יכולים לראות איך מתפלגים כספי המסים שלהם

עמרי מילמן

איור: ערן מנדל

 תהליך בניית תקציב המדינה — שמשפיע על כל אחד מאיתנו — הוא דבר מה שאיננו מרגישים בו ביומיום. במובנים רבים התקציב האוסטרלי — בנייתו, ניהולו והעניין של הציבור בו — הוא משהו שהיינו שמחים לראות פה בשל כמה גורמים ובראשם השקיפות. התקציב האוסטרלי שקוף מאוד לאזרחי המדינה, ולהבדיל מאזרחי ישראל, האוסטרלים יודעים מה מתרחש בו.

הדבר הבסיסי ביותר שניהול תקציב דורש הוא קביעת מקור מימון לכל החלטה שמתקבלת במסגרתו. האוסטרלים עושים זאת היטב. הרי כשחושבים על צרכנות נכונה, לבדוק שיש לך כסף לפני שאתה מתחיל לקנות זה אלמנטרי. אבל בישראל אי אפשר לומר זאת על הממשלה שמפזרת הבטחות ללא כיסוי תקציבי. בשבועיים האחרונים התקבלו החלטות ממשלה בעלות גבוהה, אבל מקור המימון שלהן אינו ידוע. כך למשל הוקצו 900 מיליון שקל למגזר הערבי. מאיפה הכסף? שאלה טובה.

במסגרת תקציב 2015–2016 הממשלה מתחילה לקדם כלי חדש שנקרא הנומרטור, שתפקידו לוודא שלכל החלטה תקציבית יש מקור מימון. אם המהלך הזה יצליח, תתקדם ישראל לפחות צעד אחד לכיוון אוסטרליה.

להסתכל אל האופק

דבר נוסף שהמיניסטרים האוסטרלים עושים טוב מעמיתיהם הישראלים הוא תכנון לטווח ארוך מתוך הסתמכות על תחזיות. בישראל, לעומת זאת, נקבע תקציב רק לשנה בדרך כלל. וגם הוא אינו קשיח, משום שקביעתו ככזה עלולה לגרום לטעויות חמורות. כך למשל נוצר גירעון של 40 מיליארד שקל בתום התקציב הדו־שנתי ב־2011–2012 שניצח עליו שר האוצר אז יובל שטייניץ. התקציב הסתמך על תחזית הכנסה מוטעית, ולכן היה הגירעון כפול מהמתוכנן.

עם זאת, בישראל כן יש תכנון אסטרטגי שמתווה מדיניות תקציבית כללית לשנים הבאות. מאז תקציב 2015 החלו במשרד האוצר להקדיש עמוד אחד בסוף ספר התקציב להצגת המסגרות לשנים הבאות, כולל הצגת החריגות התקציביות שכבר ידועות בנוגע לשנים הבאות. הטבלה הקטנה הזאת בקצה ספר התקציב ממחישה את גודל הפער בין ההבטחות של נבחרי הציבור ובין המציאות.

להחליט מה חשוב

התקציב האוסטרלי נבנה מתוך דיונים על סדרי העדיפויות של הממשלה. כלומר, הממשלה מציגה לציבור בבירור את הדברים שחשובים לה נכון לאותה שנה. ואולם בישראל המצב שונה. כאן, בליל אישור התקציב ל־2015–2016, כמו בכל שנה, רבים מהשרים הסתפקו בהנחת פתק "מאשר" על כיסאם ולא נכחו בגופם. כלומר, אין דיונים, ושום שר אינו משתתף בקביעת סדרי העדיפויות ובחלוקת המשאבים הכוללת. העיקר הוא לגזור קופן שאפשר ללכת איתו לבחירות הקרובות.

אתר האינטרנט של התקציב האוסטרלי גם הוא מושא לקנאה. נוסף על כך שהוא נוח ונגיש, הוא מכיל כלים יעילים לציבור. כך למשל בלשונית של "תעסוקה ועסקים קטנים" יכול בעל עסק באוסטרליה להזין את סוג העסק שבבעלותו, להגדיר את הישות המשפטית שתחתיה העסק פועל, להצהיר אם הוא בעל הנכס או לא, וללמוד בדיוק כיצד התקציב הנוכחי משפיע עליו ומה הוא יכול לקבל ממנו. לפני חודש השיק גם משרד האוצר שלנו אתר חדש שמנגיש את התקציב ומאפשר לציבור הרחב להבין את הרכב ההוצאות והעלויות בהשוואה שנתית. האתר הזה אינו מפותח ומשוכלל כמו זה האוסטרלי.

ועוד יכול האזרח האוסטרלי להזין את ההכנסה השנתית שלו ביישום אחר באותו האתר ולראות כיצד מתחלקים כספי המסים שלו. על כן תושבי אוסטרליה מבינים מדוע חשוב לשלם מסים — למה הם משמשים ומה הם מקבלים בתמורה. האתר הזה כנראה יעיל מהמלשינון שמאפשר לישראלים לדווח לרשויות המס על השכנים שלהם שמעלימים מסים.

אגב, אם יקום מי שיאמר שאוסטרליה היא לא ישראל בעיקר כי היא אינה נדרשת להתמודד עם האיומים והאתגרים הביטחוניים שישראל נאלצת להתמודד איתם, כדאי לו לדעת כי תקציב הביטחון של אוסטרליה הוא השלישי בגודלו מבין המשרדים הממשלתיים, מיד אחרי תקציבי הרווחה והבריאות.

השקיפות הנהוגה באוסטרליה בכל הנוגע לתקציב היא דבר שכדאי לנו לאמץ. אצלנו הבנת ספר התקציב היא דבר המיועד למיטיבי לכת בלבד. באוסטרליה התקציב פשוט להבנה ונבנה כך שכל הציבור יוכל להתמצא בו.

התקשורת בישראל מנהלת קמפיין למען השקיפות ומסריו מחלחלים. ואולם נכון להיום, ההתעניינות של הציבור בישראל בתקציב אינה דומה לזו של האוסטרלים. שם כאשר התקציב מוצג לפני הפרלמנט, המאורע משודר בשידור חי. בסופו של דבר, קביעת התקציב ה"אידיאלית" של האוסטרלים אינה דורשת הרבה. כל מה שצריכה הממשלה זה לרצות.