לפני שנתיים פנתה חברת הנדסה של ממשלת סין לראש הממשלה בנימין נתניהו והציעה לבנות עיר חדשה בישראל. על הנייר נשמעה ההצעה אטרקטיבית מאוד: 30 אלף דירות של 120 מ"ר בטכניקת בנייה מהירה, שייבנו לכל המאוחר בתוך שנתיים, יעלו עד 400 אלף שקל — וכל זה בתמורה לקרקע חינם. בירושלים קיבלו את המכתב, הודו לסינים בנימוס וההצעה ירדה מהפרק.

שנתיים לאחר מכן, כשטירוף המחירים מסרב לגווע והמשכנתאות הולכות ומתנפחות, אחרי דו"ח חמור של מבקר המדינה על מחדל הדיור הממשלתי ועם שר אוצר חדש שקיבל 10 מנדטים בעיקר על רקע הבטחתו לפתור את המשבר, החליטה הממשלה לפנות לחברות זרות בכל זאת, כדי שאלו יציעו פתרונות בנייה זולים ומהירים. קרקע בחינם עוד אין, אבל שינוי מחשבתי בנוגע לפתרון המשבר כבר יש. גם זה משהו.

צרת רבים — פתרונות יצירתיים

האם זה אומר שבסין, בארצות הברית או בגרמניה בהכרח יודעים יותר טוב מהישראלים כיצד להתמודד עם הבעיה, ודי להעתיק מהן כדי לפתור את צרות הנדל"ן שלנו? נראה שלא. ממילא פיילוט נקודתי בישראל של אלף דירות שישתתפו בו חברות זרות לא יבלום את עליות המחירים, ובה בעת עדיין תידרש הממשלה לפתור את בעיית העובדים הזרים בבנייה, לפשט את הרגולציה של ועדות התכנון ולהגדיל את היצע הדירות במידה ניכרת. אבל זה כן אומר שיש מדינות נוספות שמתמודדות עם בעיות כמו בעיית הדיור, וצריך להביט ימינה ושמאלה כדי לנסות לייבא פתרונות אחרים —  או לכל הפחות לבחון רעיונות חדשים.

ולא רק בנדל"ן. קחו למשל את מודל הייעוץ הפיננסי של בריטניה. כמה טריוויאלי לחשוב שמדינה צריכה לספק לאזרחיה מידע וייעוץ כלכלי בלתי תלוי, וכמה קל גם לעשות את זה. או למשל רעיון השקיפות התקציבית של אוסטרליה, או המודל המתקדם של שיתוף אזרחים בהליכים דמוקרטיים באסטוניה, או הדרך שבה גרמניה הפכה למעצמת אנרגיה סולארית כשישראל רווית השמש עדיין מקרטעת מאחור. אלו רעיונות טובים ויישומים יעילים שלהם מסתתרים בכל רחבי הגלובוס. למען האמת הם אפילו אינם מסתתרים, הם נמצאים על פני השטח. צריך רק להתבונן ולא לחשוש לאמץ אותם.

אם נתבונן קצת יותר לעומק, נגלה שהפיגור של ישראל בהשוואה למדינות אחרות בנושאים האלה אינו נובע דווקא ממחסור ברעיונות, מהיעדר יצירתיות או מקיבעון מחשבתי. חזון יש אצלנו בשפע. החוטים המקשרים בין כל הדברים שהיו יכולים להיות כאן ואינם הם המעורבות הממשלתית, הביורוקרטיה ומאבקי הכוח.

התקציב הוא כנראה הדוגמה הכי טובה לכך. ישראל עשתה כברת דרך ארוכה בכל הקשור לשקיפות תקציבית, ועדיין אנחנו רחוקים שנות אור משקיפות אמיתית. ככה זה כשמלחמות אינסופיות בין משרד הביטחון ומשרד האוצר בניצוח ראש הממשלה יוצרות איים שחורים בתקציב, ששנה אחר שנה איש אינו מורשה להציץ אליהם.

לשאוף למציאות טובה יותר

כל זה לא אומר שאי אפשר לשאוף ולכוון למציאות קצת אחרת. זו בדיוק המטרה של פרויקט "השראה עולמית" - להסתכל על בעיות קצת אחרת. כתבי "כלכליסט" חקרו ומצאו ברחבי הגלובוס פתרונות מעניינים למגוון בעיות שאינן ייחודיות דווקא לישראל — פתרונות שאפילו קובעי המדיניות בירושלים ייאלצו להודות שהם מעוררי השראה. מי יודע, אולי הרעיונות האלה אפילו יצליחו לשנות משהו בחשיבה הקיימת.