עברו עם העכבר מעל הטקסט המסומן כדי לקרוא הסברים
פרק הזמן שהמדינה נותנת לתשובה ונובל למכור את מאגרי כריש ותנין הקטנים: 14 חודשים לכל היותר. אם לא יעמדו בזה, נאמן מטעם המדינה ימכור את כריש ותנין - ואז נובל ותשובה עלולות לקבל פחות כסף
לזה כדאי לשים לב: המנגנון הזה הוא כמו מנגנון של דמי מנוי קבועים שהיו פעם בעולם הסלולר. כלומר, צרכן הגז מתחייב לצריכה מינימלית, שאפילו אם לא יצרוך אותה, יצטרך לשלם עליה. ככל שהמונופול חזק יותר, כך אחוז הצריכה המינימלית גבוה יותר
תשובה ונובל יכולות לעשות בדיקה מקדמית עם המדינה, לבדוק אם הקונה שהן מצאו לכריש ותנין עומד בתנאי הסף
של המדינה
סוכריה לנובל ותשובה: במקור, מי שיקנה את כריש ותנין היה אמור ליהנות מהיכולת לייצא 75% מהגז לחו״ל. כעת, המדינה הופכת החלטה קודמת שלה וקובעת כי מי שיקנה את כריש ותנין יוכל למכור רק לשוק המקומי (בשביל לנסות ולהגדיל את התחרות), ואילו מכסת הייצוא תעבור לידי נובל ותשובה, שיוכלו להגדיל את הייצוא מלוייתן (וזה התמריץ הגדול לפיתוח מאגר לווייתן)
אחד הסעיפים הכבדים בכל המתווה: תשובה יצטרך למכור את החלק שלו במאגר תמר (קצת פחות משליש) לשחקן חדש, בתוך שש שנים (המדינה מצפה שזה יקרה אפילו מהר יותר). מי שצפוי להיכנס במקום תשובה הם פשוט גופי הפנסיה שלנו, בעיקר, שישקיעו במאגר את החסכונות שלנו. כבר בדצמבר 2014, כשהממונה על ההגבלים פוצץ את המגעים עם חברות הגז, תשובה מיהר להודיע שיהיה מוכן לוותר על אחזקותיו במאגר תמר (כך שלא היה אפילו צריך לנהל על כך ממש משא ומתן)
סעיף חשוב מאוד מבחינתה של המדינה: לא רק שנובל תקטין את אחזקתה במאגר, אלא היא תאבד את זכות הווטו שיש לה כיום. כלומר, שהשחקן החדש שייכנס לתמר יוכל לחתום על חוזים מול לקוחות גז, גם אם נובל תחשוב שהמחיר שהוא מציע נמוך מדי (למשל). זה הסעיף שבגללו הפקידים מקווים שתתפתח תחרות בשוק למרות שנובל תמשיך להחזיק גם ברבע ממאגר תמר וגם במאגר לוויתן
בניגוד לכריש ותנין, את תמר אי אפשר יהיה למכור בתשלומים אלא רק תמורת סכום מלא. אבל יש סוכריה: אם ימצא נפט בתמר, נובל ותשובה יוכלו לקבל על כך תמלוגים
בכל החוזים שייחתמו בשנתיים וחצי הקרובות, נובל ותשובה לא יוכלו לחייב את הקונים לעבוד איתם באופן בלעדי
עד כאן דיברנו על שינויים במבנה שוק הגז. בחלק הזה המדינה מתחילה להיכנס לתוך החוזים ששחקני הגז מוכרים לשוק. בגלל שמדובר במונופול, המדינה רוצה לתת הקלות לשחקן החדש שייכנס
עד פה גזרים. זה המקל: אם נובל ותשובה לא ימכרו את תנין וכריש תוך שנה וחודשיים, נאמן מטעם המדינה ימכור את המאגרים במקומן. זה אמור לזרז את נובל ותשובה למכור את המאגרים מהר, בשביל להיות מסוגלות לשלוט במחיר המכירה
עוד סעיף כבד: נובל תצטרך להקטין את האחזקה שלה במאגר תמר משליש כיום לרבע, תוך שש שנים. בתחילת המשא ומתן הממונה על ההגבלים דרש שנובל תרד ל-10% בלבד, אולם הממונה על הנפט במשרד האנרגיה טען שהמינימום הוא 25%, כי אחרת לנובל לא יהיה אינטרס להמשיך ולתחזק את מאגר תמר ברמה תפעולית גבוהה ויש סכנה שהמאגר יתדרדר באיכותו
כמו בכריש ותנין, גם פה נמצא המנגנון הזה שמחזיר קצת את הזמן לאחור אם המדינה לא מאשרת את השחקן החדש שייכנס במקום תשובה למאגר תמר מאפס את משך תקופה המכירה אם המדינה פוסלת את הקונה של המאגר (פחות חודשיים
ופה כבר מתחילים התנאים שבתמורה להם המדינה מסכימה לא להטיל על המונופול את הסנקציות שחלות עליו בחוק. עכשיו אנחנו מתחילים לצלול
החלק הזה מגדיר בעצם את לב העניין - יש מונופול בגז, אבל אנחנו ניתן לו פטורים מהסנקציות שחלות על מונופולים בדרך כלל, בתמורה ל...
כריש ותנין הם מאגרים קטנים (לוויתן גדול מהם פי 9) שנמצאים גם הם בשליטת יצחק תשובה ונובל אנרג׳י. השלב הראשון הוא לחייב את תשובה ונובל למכור את המאגרים האלה לשחקן חדש
הסעיף הסבוך הזה קובע שאם תשובה ונובל ימצאו קונה פוטנציאלי לכריש ותנין, אבל המדינה תחליט בסופו של דבר שהוא לא יכול להחזיק במאגרי הגז, המדינה לא תחשיב לחברות את הזמן שהלך לאיבוד במסגרת הזמן שהוקצבה להן למכור את המאגרים
המדינה מתערבת בדרך מכירת כריש ותנין: אפשר למכור תמורת סכום מלא, ואפשר למכור תמורת סכום חלקי + תשלומים. בדרך השניה, מי שיקנה את כריש ותנין ישלם תשלומים כאחוז מהגז שהוא יצליח למכור (לכן קוראים לזה תמלוגים). וגם פה יש תמריץ: אם תשובה ונובל ימכרו את כריש ותנין מהר יותר, התמלוגים יהיו גבוהים יותר
המאגר הגדול של נובל ותשובה. למעשה, כל המתווה הזה נוצר בגלל המאגר הזה. המדינה רוצה לתת הקלות לחברות הגז בשביל שיפתחו אותו במהירות
המאגרים הקטנים
של נובל ותשובה
חלק טכני במתווה, שפשוט מגדיר מונחים. מה זה מאגר, מי קשור למאגרים ומה זה הרגולטור ומה הוא עושה
סעיף ההצמדה. זה חלק קריטי: המחיר ההתחלתי שהזכרנו אותו בסעיף הקודם יהיה מוצמד למשהו (למדד, לנפט, וכו׳). העניין הוא שנציגי המדינה לא הצליחו להחליט בינם לבין עצמם מה ההצמדה הכי טובה, והשאירו את זה לשוק. ומה יקרה אם מונופול הגז יכפה על צרכני הגז הצמדה שנוחה למונופול ולא לצרכנים? על כך אין סנקציות
כאן המדינה מטילה מגבלה נוספת על המחיר - אם נובל ותשובה ימכרו גז לחו״ל במחיר נמוך יותר מאשר לגופים בישראל, הן יחויבו להציע גם בישראל את המחיר הנמוך. לפי הפקידים אמורה לגרום לכך שהמחיר יהיה הנמוך ביותר שאפשר, כאילו היו מתחרים נוספים בשוק. בפועל, מחירי היצוא לרוב גבוהים יותר מאשר לשוק המקומי
אפשרות שניה למחיר המוגבל היא לא מחיר ממוצע, אלא מחיר שצמוד לנפט. השיטה הזו מרתיעה את צרכני הגז בישראל משום שהיא יוצרת אי ודאות, כי מחיר הנפט עלול לעלות, ואיתו גם מחיר הגז
כל המלל המסובך הזה אומר דבר פשוט - המחיר המקסימלי שבו נובל ותשובה יוכלו למכור גז עד שייכנס שחקן חדש לשוק יהיה המחיר הממוצע בחוזי הגז הקיימים כיום, כלומר 5.4 דולר ליחידת אנרגיה. זו אחת הנקודות העיקריות שיעמדו בלב השימוע הציבורי, משום שהמחיר הממוצע בחוזים כיום הוא מחיר מונופוליסטי, כלומר גבוה מדי
עד שנובל ותשובה ימכרו את מאגרי כריש ותנין ואת החלק היחסי שלהם במאגר תמר, כלומר עד שלא ייכנסו שחקנים חדשים לשוק, מחיר הגז הטבעי בחוזים החדשים יוגבל. המדינה לא נוגעת בחוזים הקיימים (כלומר, חברת החשמל, שהיא צרכנית הגז הגדולה ביותר, לא תקבל הוזלה על הגז שכבר התחייבה לקנות)
בחלק הזה סוף סוף מתחילים לדבר על המנה העיקרית שלשמה כל המתווה הזה נוצר - פיתוח מאגר לוויתן
חברות הגז יכולות למכור גז גם בחוזים קצרי טווח, עד שמונה שנים, בשביל לא לכבול את הלקוחות לתקופה ארוכה יותר כשאין תחרות במשק
זוכרים את העניין הזה של דמי המנוי? שהלקוחות משלמים על גז גם אם לא צרכו אותו רק בגלל שיש מונופול שכופה תנאים נוקשים? אז המדינה מתערבת בזה ודורשת שדמי המנוי האלה (שגם אם הלקוח לא צורך גז הוא עדיין משלם עליו) יהיו 50% מכמות הצריכה הממוצעת שלו (זה אולי נשמע הרבה, אבל בפועל בחוזים הקיימים המונופול מחייב מינימום צריכה של 60% ויותר)
בחלק הזה מגדירה המדינה מה יקרה אם תשובה ונובל לא יעמדו במה שהמדינה מטילה עליהם
אם תשובה ונובל לא ימכרו בזמן את מאגרי כריש ותנין, העניין הזה יעבור לידי נאמן חיצוני. תשובה ונובל יציעו בעצמם מועמדים לתפקיד הנאמן, שמתוכם המדינה תבחר אחד. בשביל למנוע מצב שבו הנאמן עובד בעצם עבור נובל ותשובה, הוא יתחייב לא לקבל מהם כסף או טובת הנאה לא רק במהלך התקופה, אלא גם 5 שנים לאחר מכן
אם כל העסק הגיע לנאמן, יש לו בדיוק 4 חודשים למכור את המאגרים, כלומר שבמקרה הצורך הוא ימכור גם במחיר נמוך. זה המקל שאמור לפעול על נובל ותשובה ולגרום להם למכור את המאגרים עוד לפני שזה מגיע לשלב הנאמן
גם לגבי מאגר תמר, אם תשובה לא ימכור את האחוז שלו במאגר, ואם נובל לא תקטין את האחזקה שלה במאגר, תוך שש שנים, ימונה נאמן חיצוני שיעשה את זה במקומן.
החלק הזה מאוד דומה לסעיף הקודם שנגע לכריש ותנין
המדינה נותנת לנובל ולתשובה לדחות את מועד פיתוח לוויתן מסוף 2018 כפי שתוכנן עד סוף יולי 2019. ומה יקרה אם החברות לא יעמדו בהתחייבות שלהן?
שאלה טובה
בחלק הזה המדינה נותנת סוכריה לחברות הגז, - הגדלת היכולת לייצא גז - במטרה לעודד אותן לפתח במהירות את לוויתן
הסעיף הזה הופך את החלטת הממשלה מיוני 2013, שהתקבלה אחרי מאבק ציבורי ממושך, כך שלא יוגדר יותר שיש מינימום של גז שצריך לשמור לשוק המקומי
בסעיף הבלתי מובן הזה המדינה מעניקה הקלות לחברות הגז ומשנה החלטת ממשלה קודמת מיוני 2013. איך? המדינה תאפשר לחברות הגז לחתום על חוזי ייצוא באופן קל יותר, גם אם כמות הגז שבמאגרים אינה ודאית לחלוטין. בשורה התחתונה, ייתכן שהצעד יביא לכך שבדיעבד יתברר שהיה פחות גז במאגרים, כך שהחלק היחסי שמיועד לייצוא יגדל והחלק שמיועד להישאר לצריכה מקומית יקטן מעבר למינימום שהמדינה הגדירה ב-2013
גם בסעיף הזה המדינה הופכת את החלטתה מיוני 2013. אז המדינה הכריחה את נובל ותשובה קודם כל לפתח את לוויתן בשביל שיוכלו לקבל הגדלה למכסת הייצוא. והנה כעת, המדינה עושה את ההיפך - היא מבטלת את הזיקה בין תמר ולוויתן, ומאפשרת לנובל ותשובה לסגור על חוזי ייצוא נוספים מתמר, עוד לפני שיפתחו את לוויתן. למה? כי המדינה רוצה כעת לעודד את נובל ותשובה לייצא גז לירדן ולמצרים, לכאורה בשביל לשפר את מצבה הגיאו-פוליטי של ישראל במזרח התיכון.
כיום, מאגר תמר מחובר לחוף בצינור אחד בלבד, ולכן בכל מקרה של פיגוע טרור או תקלה מהותית, אספקת הגז תיפסק לחלוטין, ולכן יש צורך בצינור נוסף, לפחות לצרכי גיבוי. לכן, ביוני 2013, המדינה חייבה את נובל ותשובה להניח צינור נוסף ממאגר תמר, בשביל להגדיל את הביטחון האנרגטי. וכעת, בסעיפים האלה, המדינה הופכת שוב את החלטתה. למה? כי כעת המדינה חושבת שיהיה כבר מהיר יותר להניח צינור חדש ממאגר לוויתן, במקום צינור נוסף מתמר. ואם בסופו של דבר פיתוח לוויתן יתעכב? אזי המשמעות תהיה שנישאר בלי צינור גיבוי.
החלק הזה סבוך במיוחד, והוא נוגע למיסוי הגז. לא למיסוי הרחב, זה שנקבע בוועדת ששינסקי, אלא למיסוי של הגז שנובל ותשובה מוכרים לעצמם. זה קצת מוזר, אבל בשביל לייצא גז, תשובה ונובל מוכרים גז לחברה בת שלהם, שממנה הם מייצאים את הגז. בשביל שהם לא ימכרו לעצמם את הגז במחיר נמוך וישלמו מס נמוך, ואז ימכרו את הגז לחו״ל במחיר גבוה יותר ויגרפו רווח, החלק הזה נועד להסדיר את העניין
הסעיף הזה קובע שההשקעה שנובל ותשובה משקיעות לצורכי ייצוא גז לא יעניקו להן הטבות מס שמגיעות במסגרת מסקנות ששינסקי
אם יש משהו שמפחיד את נובל ותשובה הוא לסגור עם המדינה על מתווה, ושאז יתחלף שר אוצר, או שיתחלפו הפקידים, ופתאום יחליטו לשנות את הכל מההתחלה. זה פחות או יותר מה שקרה למפעלי ים המלח כששר האוצר יאיר לפיד נכנס לתפקידו. לכן, נובל ותשובה ביקשו מהמדינה - וקיבלו - עשור שלם של שקט תעשייתי מצד המדינה. לכן המדינה מתחייבת בסעיפים האלה לא ליזום שינויים מבניים מצידה, ולא שינויים במיסוי, וגם לבלום כל הצעת חוק פרטית בעניין
ובדיוק אותו הדבר גם לגבי מאגר לוויתן