קריקטוריסט

קריקטוריסט

עשר שנות
חיוכים כלכליים

הז'רגון:

לפוצץ את הבלון

מושגים כלכליים נשמעים רבי רושם, שפה השמורה ליודעי חן ולמביני עניין. אבל כשמתבוננים בהם מקרוב, לפחות דרך העיניים של הקריקטוריסט, מגלים עד כמה חלק גדול מהם סתם מגוחכים. מהסאב־פריים, דרך דמי הניהול ועד הביטקוין, כניסת המונחים האלה לשפת היומיום בעשור האחרון אפשרה לישראלים לנהל טוב יותר את הכלכלה האישית שלהם וגם למחות נגד עוולות רחבות. ועדיין, בחלק מהמקרים, כשהז'רגון הכלכלי יוצא מהמעגלים הסגורים אל העולם האמיתי, הוא פשוט מצחיק.

הכסף:

אצל אחרים

זה היה עשור כלכלי שנפתח בהתמוטטות גלובלית, משבר פיננסי ובועות מתפוצצות, אבל המשיך בדהרה כמעט רצופה של הבורסות על רקע הריבית האפסית. כך או כך, טייקונים המשיכו לקרוס, הונאות המשיכו להתרחש, חברות ענק התפוגגו, מיליארדרים נהרו למקלטי מס, הציבור עבר תספורות, הפנסיה שלו התכווצה והאי־שוויון התרחב. עולם כמנהגו נהג, וחלב מהקריקטוריסט כמה אמירות נוקבות במיוחד.

יוקר המחיה:

משבר הציור

אם לא דיברתם על נדל"ן בעשור האחרון, מה בעצם עשיתם כל הזמן הזה? עוד בלהיטי שיחות הסלון ובתי הקפה: יוקר המחיה בכלל, כמה עולה לגדל ילדים בספציפי, איך בלי ההורים לא היינו שורדים, וכמובן וואלה בואו נעבור לברלין. אנחנו יודעים שקשה, באמת. הנה, אפילו ציירנו את זה.

הגז:

התלקחות

ייאמר לזכותו של הקריקטוריסט שעוד באירופה הוא היה חשדן וספקן. גם בסיפור הגז הוא הריח משהו מסריח כבר בשלב מוקדם, עוד כשכולם היו שקועים באופוריית הגילוי, הרבה לפני הביקורת הציבורית והבעיות במתווה וניגודי העניינים שהתגלו. שלא תגידו שלא אמרנו לכם.

השליט:

כאן כדי להישאר

ב־2008 היה בנימין נתניהו ראש האופוזיציה ומבקר חריף של הממשלה בראשות אהוד אולמרט (ניסיון להפיל ראש ממשלה מכהן!). בפברואר 2009 נהיה לראש הממשלה, ומאז הוא שם, מבוצר היטב ובלי שום כוונה לעזוב, מעלה כל ניסיון התנגדות בעשן סיגרים תכלכל. בהצלחה לכולנו.

התקציב:

מספר אי־רציונלי

כמו טקס פגאני עתיק, שנה אחרי שנה – תקציב המדינה. שוב מאבקים של חודשים ארוכים עם מערכת הביטחון על הזכות לתת לה כל מה שהיא רוצה, שוב גזירות וקיצוצים, ולבסוף יותר מדי כסף שמחולק למקורבים. לתוצר הסופי קוראים ספר התקציב, אבל אין בו שאר רוח, רק מספרים שמסודרים נכון כדי לשמור על הקואליציה.

המצב:

גם הערב
אוכלים חרב

פברואר־מרץ 2008 – מבצע חורף חם בעזה. דצמבר 2008־ינואר 2009 – מבצע עופרת יצוקה בעזה. מאי 2010 – תפיסת הספינה מרמרה בדרכה לעזה. נובמבר 2012 – מבצע עמוד ענן ברצועה. יוני 2014 – מבצע שובו אחים בגדה המערבית. יולי־אוגוסט 2014 – מבצע צוק איתן בעזה. יוני 2017 – 50 שנה לכיבוש. בין לבין היו תקיפות בסוריה, מנהרות שנחפרות ומופצצות, ירי מתמשך על יישובי עוטף עזה, וחשש תמידי מפיגוע או מלחמה חדשה. כמו שראש הממשלה היטיב להדגיש: לנצח נחיה על חרבנו. אל תהיו חמוצים..

הרשת:

עם חברים כאלה

ב־2006 פייסבוק וטוויטר נפתחו לכלל הציבור. ב־2007 הושק האייפון הראשון. ב־2009 נולדה גם ווטסאפ. וכל העולם — של תקשורת בינאישית וקבוצתית, של התארגנות חברתית, של מחאה אזרחית, של דיפלומטיה בינלאומית, של גבול בין הספירה הפרטית לזו הציבורית - השתנה לגמרי. אפילו דרך "אנגרי בירדס" כבר אפשר לרגל. זה מייאש, אבל עוד סרטון אחד של כלבלב שהתחבר עם ברווז ויחד הם מגדלים חולד, ונשכח מזה.

הישראלים:

זה מה יש,
ועם זה ננצח

ועוד כמה דברים חשובים שריחפו מעל החברה הישראלית בעשר השנים האחרונות, וגם כמה דברים פחות חשובים שהיא עסקה בהם בלי הפסק: הדתה, הסתה, אפליית נשים, הטרדות מיניות, מעמד הערבים, מצב הבדוויים, גיוס חרדים, גירוש פליטים, הטבות להתנחלויות, מצוקת הפריפריה, כיתות צפופות, כבישים פקוקים, מבחן הנאמנות, דת הטבעונות, אופניים חשמליים, סמארטפונים חדשים, תוכניות ריאליטי ומזג האוויר. תמיד זה נגמר במזג האוויר. נתראה בעשור הבא.