המדריך לקורא המעודכן

פרונטלי:
מה שלוהט עכשיו

אוסף האמנות הסודי של פריז המאפייה שמשגעת את ניו יורק גבולות הכוח של טרנטינו הספרים שמגדירים את הסטייל החדש המחול התפור של אוהד פישוף ונועה צוק הסטודיו הדני שמייצר עיצוב בר־השגה והחנות שעושה כבוד לעפרונות

נסיעות

בשבח הרודנות

גם כשהיא מלקקת את הפצעים, פריז היא עדיין בירת התיירות העולמית, ובכלל זה אחת מבירות התרבות החשובות והיפות ביותר. כעת שב ונפתח אחד מאתרי האמנות הנהדרים והסמויים שבה: מוזיאון אוגוסט רודן, שבשלוש השנים האחרונות נסגר לרגל שיפוצים. המוזיאון ממוקם באחוזה יפהפיה מוקפת גנים בלב סן־ז'רמן ששימשה כסטודיו של הפסל בעשור האחרון לחייו. רודן אחסן במקום את עבודותיו ואת אוסף האמנות העשיר שלו, שאותם תרם לממשלת צרפת לפני מותו. השיפוץ הנוכחי, עלה כמעט 18 מיליון דולר, שמומנו ברובם באמצעות מכירת עבודות שלו. התצוגה כוללת 600 עבודות ובהן הפסלים "האדם החושב", "הנשיקה" ו"שערי הגיהינום"; וכן את אוסף הציורים המצוין של רודן, שכולל עבודות של ואן גוך, מונֵה, רנואר ומונק

אקססוריז

עקבים עם מוטציה

מותג הנעליים הפיסוליות יונייטד ניוּד משתף פעולה עם המעצב פרנסיס ביטוֹנטי, שפיתח אלגוריתם מיוחד שמשלב "מוטציות" בעיצוב ויוצר כל זוג באופן ייחודי ושונה. העקב מודפס במדפסת תלת־ממד ומצופה זהב, החלק העליון עשוי עור

מערבון

החזק שורד

גם בסרט החדש שלו, טרנטינו בודק את גבולות הכוח — בעיקר את גבולות כוחו שלו

נקודת המוצא של "שמונת השנואים" ("The Hateful Eight"), שיעלה בינואר הקרוב, שבה ומוכיחה את מעמדו הייחודי של קוונטין טרנטינו בקולנוע: אף שז'אנר המערבונים כמעט נעלם מהקולנוע האמריקאי מאז שנות ה־70, זהו המערבון השני ברציפות של טרנטינו אחרי "ג'אנגו ללא מעצורים" (2012), מיקס ז'אנרי שחיבר מערבון, סרט נקמה וסרט "בלקספלויטיישן".

מדוע טרנטינו זכאי לחוקים משל עצמו? אולי מכיוון ש"ג'אנגו" היה הצלחה גדולה: למרות עלות ההפקה (100 מיליון דולר) והאופן שבו איתגר הן את העובדות ההיסטוריות והן את רגישויות הפוליטיקלי קורקט, הסרט הכניס 425 מיליון דולר (המערבון השני ברווחיותו בהיסטוריה אחרי "רוקד עם זאבים"), וזכה בשני פרסי אוסקר (מתוך חמש מועמדויות).

טרנטינו נמצא כעת בשיא כוחו. מי שמכיר את ההיסטוריה של הקולנוע מודע לדפוס של במאים מהמרים־מתאבדים שמגבירים את רף הסיכון מפרויקט לפרויקט עד לקריסה (למשל, ד. וו. גריפית או פרנסיס פורד קופולה). קשה להאמין שטרנטינו יקרוס הפעם, אבל ברור שההימור גדל.

העלילה הקאמרית מתרחשת רובה ככולה בלוקיישן אחד, כאשר גלריית דמויות, חלקן מפוקפקות ביותר, מוצאות מחסה מסערה בבקתה בודדת בשלג. המתכונת הבסיסית של גילוי ועימות מחזירה את הצופים לסרטו הראשון של טרנטינו, "כלבי אשמורת" (1992), אך הפעם הוא הופך את האינטימי לאפי — הן באמצעות אורך הסרט (כשלוש שעות), והן בהחלטה לצלם דווקא באולטרה־פאנוויז'ן 70 מ"מ, טכנולוגיית צילום בפילם מדהימה באיכויותיה, אך כזו שלא נעשה בה שימוש מאז 1992. הפילם מת? לא אצל טרנטינו.

ארז דבורה

 

החיפושית השובבה

בתערוכה "כוח מגן: חרפושיות מצריות מאבני חן", שתיפתח ב־23 בנובמבר במוזיאון היהלומים ברמת גן, מוצגים תכשיטים מעניינים מאוספי מוזיאון ישראל שבמרכזם חרפושיות — קמעות בצורת חיפושיות זבל שהיו נפוצים במצרים הקדומה, וגילמו תקווה לצמיחה מחודשת. החרפושיות עשויות זהב ואבני חן כמו לאפיס לאזולי וג'ספר, שיוחסו להן משמעויות מאגיות. חלק מהן נושאות כתובות מיוחדות ושימשו בטקסים דתיים. עוד יוצגו בתערוכה תכשיטים מצריים עתיקים ותכשיטים ויקטוריאניים שבהם משובצות חרפושיות שמציתות את הדמיון. עד 29 באפריל.

עילית מינמר

הג'ק שמרים

את הענן

תערוכה חדשה בוחנת את המחקר המעמיק שמאחורי הקסם הקליל של פיקסאר

קל להתפתות לקסם המתוק של פיקסאר, חברת האנימציה הממוחשבת של דיסני: מאז וודי ובאז ב"צעצוע של סיפור" הראשון (1995), שחולל מהפכה בעולם הסרטים המצוירים, פיקסאר הביאה למסכים שורה של גיבורים שובי לב — מהדג ב"מוצאים את נמו" וגיבורי "משפחת סופר־על" ו"מפלצות בע"מ", ועד הרובוט ב"וול־E" והנסיכה ב"אמיצה". אבל הקסם הילדותי הזה מסתיר מאחוריו מחקר אובססיבי ותשומת לב פנאטית לפרטים — ואת אלו חושפת עתה תערוכה חדשה שעולה במוזיאון קופר־יואיט לעיצוב שבמזרח מנהטן (עשר דקות הליכה ממוזיאון המטרופוליטן).

כך, למשל, כדי לוודא שוודי מ"צעצוע של סיפור" ייצא חמוד מכל זווית המעצבים הכינו סדרת פסלים; לנמלים מ"באג לייף" יש ארבע רגליים במקום שש (שוב לטובת חמידות) והן עוצבו לפי הפרופורציות שהגדיר לאונרדו דה וינצ'י; וצבעי הנוף המערב־אמריקאי ב"מכוניות" נבחרו מדוגמיות עפר שנאספו לאורך כביש 66. פיקסאר משקיעה לא פחות מאמץ בעיצוב הסביבה: למשל, הבית של קארל ב"למעלה" עוצב ברמת הסדקים בצבע והפטינה שעל הארובה, "וכשהוא עף באוויר ורואים את התשתית שלו, הצנרת נאמנה למציאות, כך שאם שרברב צפה בסרט הוא לא הזיז גבה", אומרת קארה מקארתי מהמוזיאון. התערוכה כוללת 725 איורים, ציורים וסטורי־בורדס. עד 7 באוגוסט.

עיצוב

היי במומה

חברת HAY, המתמחה בעיצוב דני משובח, נמצאת בפריחה: אחרי שני שיתופי פעולה מוצלחים עם האחים בורולק ועם רשת האופנה COS היא מתחילה למכור מוצרים בחנות היוקרתית של מוזיאון MoMA. המחירים סבירים: 10 דולר לחפיסת קלפים יפהפיים, 28 דולר לספל שנראה ומרגיש כמו נייר מקופל.

 

אמנות

תופרים מחול

קל להתפתות לקסם המתוק שלבמסגרת מופעי "הרמת מסך" מציגים האמן הרב־תחומי אוהד פישוף והכוריאוגרפית נועה צוק את "גן הדקות", יצירה לארבעה רקדנים. זו הפעם הראשונה שבני הזוג, שיצרו עד כה רק בחו"ל, מעלים מופע משותף בארץ. "זו הזדמנות בשבילנו לעבוד עם רקדנים שהם חלק מאותה תרבות מחול שמתוכה אנחנו באים", אומר פישוף, המתאר תהליך עבודה לא שגרתי: "במשך כמה חודשים יצרנו עבודות קטנות, ריקודים קטנים, שכל אחד מהם ארך דקה. כל ריקוד כזה הוא יחידה סגורה עם התחלה, אמצע וסוף. יצרנו איזה 30 חתיכות כאלו ולא ידענו מה נעשה איתן. בסוף הן התמזגו אחת בתוך השנייה".

ב־19.11 בתיאטרון ירושלים, וב־21.11 במרכז סוזן דלאל. במסגרת הערב תוצג גם עבודתה של אלה רוטשילד "12 צ'קים דחויים", העוסקת במצוקת הדיור.

מור גורדון

 

הנוף של זאהה

האדריכלית־הכוכבת זאהה חדיד כבר בנתה מבנים מבריקים ויקרים עד טירוף, כמו מרכז התרבות של באקו באזרבייג'אן — אבל אחרי שהתוכנית הגרנדיוזית שלה לאצטדיון האולימפי בטוקיו נגנזה משיקולי עלות, היא תיעלה את היצירתיות לאפיקים צנועים יותר. היצירה האחרונה שלה היא מוזיאון מֵסנר להרים בקוֹרוֹנֵס שבדולומיטים, אחד משישה מוזיאונים כאלה שהקים ריינהולד מסנר האגדי, מגדולי המטפסים בהיסטוריה. בלב המבנה הצנוע עומדות גלריות שחפורות בתוך צלע ההר, ומשאירות את קדמת הבמה למשטחי תצפית עם נוף עוצר נשימה.

 

 

קולנוע

כוח המשיכה

חלק מהותי בפיתוי של "ליד הים" של אנג'לינה ג'ולי הוא ההזדמנות להציץ בדינמיקה של ג'ולי ושל בן זוגה, בראד פיט

"ליד הים" ("By the Sea"), סרטה השלישי של אנג'לינה ג'ולי (שיעלה ב־26.11), מציע פיתוי רב־עוצמה ליצר המציצנות של הצופים. הוא "רציני" כמו עבודות הבימוי הקודמות של ג'ולי (למשל, "בארץ של דם ודבש" שעסק בשבי ובאהבה על רקע מלחמת בוסניה, או "לא נשבר" שהציג את הוויה דולורוזה של חייל אמריקאי בשבי היפני) — אלא שהפעם ג'ולי לא רק מביימת את עצמה, באחת מהופעות המשחק האחרונות בקריירה שלה, אלא גם את חציו השני של הזוג הזוהר בעולם: בן זוגה בראד פיט.

הזוג ג'ולי־פיט התגבש מבחינה רומנטית מאחורי הקלעים של "מר וגברת סמית'" (2005), אך מאז השניים לא הופיעו יחדיו. עשר שנים ושישה ילדים מאוחר יותר הם זוג בשל (היא בת 40, הוא בן 51) שלוקח על עצמו נושא קודר: זוג נשוי, סופר ורקדנית לשעבר, בבית על חוף ים בצרפת, כששניהם מתמודדים עם אובדן, כל אחד בדרכו שלו.

אז נכון שג'ולי מצהירה שהסרט הוא לא עליה ועל פיט, אבל הצופים, מן הסתם, יגיעו כדי לזכות בהצצה אינטימית לדינמיקה הזוגית שלהם. בדוגמאות מפורסמות קודמות — הדינמיקה הברוטלית בין אליזבת טיילור לריצ'ארד ברטון ב"מי מפחד מווירג'יניה וולף" (1966), או תעתועי התסכול והפנטזיה המינית בין תום קרוז לניקול קידמן ב"עיניים עצומות לרווחה" (1999) — הוכח כי המראה של שני כוכבים גדולים בגרסה של הזוגיות שלהם מהווה אטרקציה רבת־עוצמה.

ארז דבורה

צילום

מהרו, פן תחמיצו

מוזיאון הסמיתסוניאן בוושינגטון מציג בימים אלו רטרוספקטיבה מקיפה מעבודתיו של אירווינג פן, מגדולי הצלמים של המאה ה־20. פן מוכר בזכות צילומי האופנה שלו (הוא עבד שנים ב"ווג"), הפורטרטים האיקוניים וצילומי טבע דומם. “Irving Penn: Beyond Beauty" כוללת צילומי רחוב משנות השלושים, נופים של הדרום בארצות הברית שצילם בשנות הארבעים, פורטרטים של סלבריטאים וצילומים שלא נחשפו בעבר, ובכלל זה סרטי 8 מ"מ שבהם תועד פן על ידי רעייתו.

תערוכה

המספריים של ליאורה

המאיירת המוערכת ליאורה גרוסמן מציגה בימים אלו בחנות העיצוב היפואית "אסופה" את "מאיירת־גוזרת־מדפיסה", פרויקט איור מרהיב שעליו עבדה בשנתיים האחרונות. גרוסמן יצרה עם הסופרת רונית חכם את הספר "ויקי בום", שגיבורתו היא ילדה־ארנבת — "לא ילדה מחופשת לארנבת, אלא כזו שיכולה לדבר עם חיות; עולם פנטזיה לגמרי", היא מסבירה. גרוסמן, שמתמחה באיור ידני, החליטה לנסות הפעם משהו חדש: "ביקרתי בניו יורק בתערוכה של אמנות נייר, וזה מאוד הלהיב אותי. רציתי לעשות דברים כאלו בעצמי. החלטתי לעבוד עם מגזרות נייר שצבעתי ביד — למשל, בציור של העץ גזרתי עשר שכבות של עלים ושילבתי אותן זו בזו. כל עלה וכל גבעול דשא צבוע משני הצדדים. מפני שאלו מגזרות נייר, הצל נפל באופן טבעי". העבודות נסרקו טרם ההדפסה בסורק תלת־ממד. בתערוכה יוצגו האיורים המקוריים. עד 26 בנובמבר

מור גורדון

 

תיקים

שכטר בכיסים

המעצבות יעל רוזן ואורלי כהן־אלורו ממותג התיקים "כיסים" חברו לשים אדרי, מוזיקאי ומעצב הבית של בוטיק הטקסטיל "שכטר", ליצירת קולקציית קפסולה של תיקים במהדורה מוגבלת. התיקים מיוצרים מבדי ריפוד של שכטר בטקסטורות ובסוגי אריגה שונים בגוני שחור ולבן, כחול ולבן ודגם קטלוניה בצהוב אתני. 295–850 שקל בחנויות כיסים ושכטר.

עילית מינמר

תערוכה

נעמה ערד בונה בית

הנה קלישאה נכונה: הריחוק מהבית תמיד מעורר געגועים ומדרבן לחשוב על המושג "בית". כך קרה גם לאמנית נעמה ערד כשנסעה ללימודי תואר שני במכון לאמנות בשיקגו, וחזרה עם התערוכה "הר שולחן", שמוצגת עתה במוזיאון תל אביב. ניכר כי החיים בשיקגו השפיעו רבות על עשייתה: "באמריקה חלק גדול מהחוויה היא ללכת לחנות ולקנות דברים", אומרת ערד. "הסטודיו שלי היה ממוקם בין הום דיפו לחנות טארגט, ושם אפשר לקנות הכל וגם להזמין הביתה. זה מה שהתחלתי לעשות". מרכיב אחר שמתבטא בתערוכה הוא תרבות "עשה זאת בעצמך" האמריקאית. כך נוצר הפסל הראשון בתערוכה, טלפון ציבורי עשוי תיקייה שרכשה בהום דיפו. בדומה לו, כל העבודות עשויות מחפצים ביתיים יומיומיים שהוסבו למשהו אחר: כיסא שנהפך לאסלה, שולחן שנהפך לדלת. אפילו המרחב המוזיאלי נהפך לווירטואלי: קירות החלל צופו בגריד עשוי סרט דביק, פעולה מינימליסטית שמשווה לו מראה של מרחב דיגיטלי, תלת־ממדי, והופכת את הצופים לחלק מאותו חלל. יש בשיבושים האלה משהו מוזר, ואפילו מאיים, אבל גם הרבה אירוניה. עד 27 בפברואר.

דנה גילרמן

מנהטן

גלגל הצלה

ניו יורק היא טוענת רצינית לכתר האדישה שבערים: קשה מאוד לסחוט ממנה הפתעה או התפעלות. אבל זה בדיוק מה שעושה כעת סֵדֵל'ז, מאפייה קטנה בצפון סוהו, ועוד עם המאכל הלאומי של יהדות ניו יורק: בייגל. מליסה וולר — בתו של כומר מתודיסטי, מכל הדברים — עבדה בעבר בפֵּר־סֵה וברוברטה, שניים מהביסטרואים הטובים בעיר, אבל ב־2013 פרשה והתמסרה לאפייה בלהט חסידי. היא הקימה דוכן בייגלים שהיה ללהיט מיידי, ולאחרונה נהפך להכלאה מלבבת בין מאפייה, מעדנייה, דיינר וביסטרו, הממוקמת ממש ליד פינת ברודווי ויוסטון. בין היתר תמצאו שם בבקה (עוגת שמרים־שוקולד) אלוהית, עתירת חמאה ושוקולד ומצופה בגנאש, רוגעלך מופלאים, וסלטים מצוינים לצהריים — אבל אסור שתפספסו את הבייגל ולאקס, שיביאו אתכם לידי דמעות. אם אתם מצליחים להתאפק, פארק וושינגטון סקוור נמצא 500 מטר צפונה ומספק זירת התענגות מושלמת. אבל אין סיכוי שתתאפקו. 2 דולר לבייגל (3.5 לבייגל נטול גלוטן).

 

אופנה

הסטייליסטים

סקוט שומאן, מחלוצי צילום אופנת הרחוב והאיש שמאחורי בלוג האופנה המשפיע בעולם, "הסרטוריאליסט", הוציא באחרונה את ספרו השלישי: "The Sartorialist X". האיש שמכונה "אנה וינטור של הבלוגרים" נטש הפעם את רחובות בירות האופנה והרחיק לתרבויות אחרות — דובאי, קייב, יוהנסבורג, מרוקו, צפון הודו ועוד — שם בחן את מושגי היופי והסגנון ולמד, כפי שהוא מספר, להעריך צבעוניות לא מוכרת, צורות אחרות והדפסים שהעין המערבית אינה נתקלת בהם. בספר הזה נדמה שתשומת הלב הנדירה של שומאן לפרטים, שהקנתה לו את השפעתו העצומה, מגיעה לשיאה: אם בספריו הקודמים לכד את עינו, נאמר, גבר איטלקי על אופניו בחליפה מחויטת, הפעם זהו גבר צעיר בקימונו פסים צבעוני ומטפחת ורודה על חגורתו, או תלמידי בית ספר צעירים בתלבושת אחידה מוקפדת.

ממש במקרה משיקה כעת גם גראנאס דורֵה, זוגתו לשעבר של שומאן ובעצמה סופר־בלוגרית־אופנה, את ספרה (הראשון, במקרה זה): "Love, Style, Life" מביא את הגיגיה בעניינים כמו קריירה, משקל, מערכות יחסים, אופנה וראיונות עם אנשים המעוררים בה השראה — ובקיצור, משקף את הבלוג שלה, המלא שיק וחן.

עילית מינמר

 

 

שומאן: bit.ly/sartX,ר30 דולר

דורֵה: bit.ly/LoveStyleLife,

מ־18 דולר