חום זהב

השוקולד הטוב בעולם מיוצר דווקא בווייטנאם: מארוּ, בית מלאכה קטן שהקימו שני גולים צרפתים, בוחר את המובחרים שבפולי דלתת המקונג והופך אותם לשוקולד מופלא ועשיר בטעמים, מלקריץ עד טבק

 

שני בראון

ייבוש פולי קקאו במטעים של דרום וייטנאם. "טכניקת הייצור שלנו מאוד צרפתית, אבל הטעמים של חומרי הגלם וייטנאמיים לגמרי"

האוכל הווייטנאמי צבר מוניטין עצום בשנים האחרונות, בעיקר בזכות השילוב בין טעמים אסייתיים למורשת קולוניאליסטית צרפתית. עד לאחרונה ניכרה ההשפעה הצרפתית הזו בעיקר במנות כמו מרק פוֹ המשלב איטריות עם בשר, או לחמניות, סנדוויצ'ים ופנקייקים — אבל כעת היא מתגלה בגביע הקדוש של המתוקים: שוקולד.

וייטנאם הולכת ומתבססת כאחת המובילות שביצרניות פולי הפרימיום. מי שעומד בראש החץ של הענף הוא מארוּ (Marou), מותג השוקולד שהקימו שני גולים צרפתים: סמואל מארוּטה, צרפתי ממוצא יפני שהגיע לווייטנאם כמורה, וּוינסנט מוֹרוֹ, צרפתי־אמריקאי ופרסומאי בעבר. השוקולד שלהם, שמיוצר בבית מלאכה קטן בפרברי הו־צ'י־מין סיטי, ניחן בקשת רחבה מאוד של בנות־טעם וארומות יוצאות דופן, מלקריץ עד טבק, ולאחרונה הוכתר על ידי "הניו יורק טיימס" כשוקולד הטוב ביותר בעולם.

מארוטה ומורו הכירו במקרה בטרֵק וגילו במהרה ששניהם מחפשים כיוון חדש בחיים. הם שמעו על הניסיונות לבסס כלכלת קקאו משגשגת בדלתת המקונג, שאקלימה הטרופי מתאים מאוד לגידול הפרי, והחליטו לבדוק את האפשרות להשתלב בענף. אחרי שלמדו על הכנת שוקולד הם יצאו למטעים של טאן פו דונג, אי קטן בשפך המקונג, 50 ק"מ מדרום להו־צ'י־מין סיטי (סייגון). "חזרנו משם עם פולים משני פירות, שאותם קלינו וערבבנו בסוכר קנים, והופתענו מאוד מהתוצאה", אמר מארוטה לרשת הרדיו האמריקאית NPR. ב־2011 הם פתחו מפעל קטן והחלו את דרכם החדשה.

הפולים של מארו

מתיישבים צרפתים הביאו את הקקאו לווייטנאם כבר בראשית המאה ה־19, אבל הניסיון נדחק מפני גידולים רווחיים יותר כמו קפה, קשיו ופלפל. בשנות השמונים של המאה ה־20 עודדו מומחים סובייטים גידול קקאו בווייטנאם, אבל עם נפילת הגוש המזרחי הקניינים הרוסים נעלמו. לפני עשר שנים נעשה ניסיון לבסס ייצור קקאו בווייטנאם, כשמלכ"ר מקומי מימן שתילת זרעים. באותה תקופה נשתלו בווייטנאם 20 אלף דונם של קקאו; כיום יש בה 540 אלף דונם (לעומת 103 מיליון דונם של אורז).

מורו (מימין) ומארוטה באחד ממטעי הקקאו. בוחרים את הפולים שלהם בעצמם

טריניטריו, זן הקקאו הנפוץ במדינה, הוא יוצא דופן עולמי. מדובר בהכלאה של שני זנים: פוראסטרו, הזן המועדף על יצרני השוקולד הגדולים בשל תנובתו הגדולה, וקריאולו, זן נדיר יותר ועשיר יותר בטעם. לשוקולד של טאן פו דונג יצא מוניטין כבעל ארומה טרייה ומרעננת וטעם אגוזי במקצת, קרמי וכהה.

בניגוד לרוב יצרני השוקולד בעולם, מורו ומארוטה בוחרים את פולי הקקאו שלהם בעצמם, ישירות מהמקור — מגדלי קקאו מדרום ומרכז וייטנאם. זרעי הקקאו צומחים בתוך הפרי, ועטופים ציפה לבנה מתוקה. החוואים פותחים את הפרי הבהיר, מוציאים את הזרעים, מתסיסים אותם במשך שישה ימים בארגזי עץ, ואז מייבשים אותם בשמש על מחצלות במבוק. מורו מתאר את הפולים הווייטנאמיים כ"בעלי טעם פירותי ודומיננטי, עם הרבה אופי, כוח ועידון".

מארוטה ומורו בוחרים את הזרעים המתאימים להם ומעבירים אותם לבית מלאכתם (אגב, הם משלמים לחוואי הקקאו תשלום גבוה מזה שמגדיר ארגון הסחר ההוגן). שם הזרעים נקלים, מקולפים ונטחנים לחמאה, שאותה מערבבים עם סוכר ליצירת נוזל עשיר בארומה. את הנוזל הזה טורפים במשך יומיים, ואז מעבירים אותו לתבניות, מצננים ועוטפים. "בהיבט של טכניקת הייצור, השוקולד שלנו הוא צרפתי מאוד, כי הווייטנאמים מעדיפים שוקולד מתוק יותר", אמר מארוטה ל"ניו יורק טיימס". "מצד שני, בהיבט של חומרי הגלם, השוקולד שלנו הוא מאוד וייטנאמי".